היי, יש לי שאלה אליכם בבקשה תגיבו לי בכנות

תגידו לי איך אתם הייתם פועלים בסיטואציה שקורת לי
אני בת 18, בעבר עברתי המון, עם אנשים, סביבה, הורים..
הייתה לי תקופה קשה לפני 5 שנים, הייתי המון לבד, משום מה אף אחד לא התחבר אליי ואני לא אליו אז יצא שלא הייתה לי סביבה חברתית, גם עם המשפחה לא הסתדרתי וככה העברתי את החיים.. נורא כעסתי על העולם שלמה זה קורה לי? עברה שנה ובאמת התחלתי להכיר אנשים והיו לי המון חברים, אבל אלה היו אנשים לא טובים.. והמשכתי להיות חברה שלהם למרות שבאמת זאת הייתה סביבה מדורדרת והרבה מהם גרמו לי לאכזבה ועצב והיו די רעים אליי. אז היה לי המון תסכול וכעס עליהם ששמרתי בתוך עצמי, ממש באותה תקופה יצא לי להכיר מישהו, הוא לעומת החברים האחרים לא היה רע אליי אבל זוכרים את הכעס והתסכול שהיה לי על העולם? הכל הוצאתי עליו. הרבה כעס יצא ממני דווקא אליו, הכי גרוע? שלא באמת שמתי לב לזה, המשכתי להתנהג אליו ככה למרות שהוא היה נפגע ממני.. אני יכולה להגיד לכם שזה בן אדם שלא וויתר על הקשר במשך 4 שנים, זה המון.
אחרי שנתיים של ניתוק קשר משהו בתוכי השתנה, נרגעתי. נהייתי סוף סוף בן אדם, אני עובדת על עצמי, בעיקר על הכעס שאז היה לי, היום לא קיים. למדתי איך מתנהגים בכבוד ולא כועסים על שטויות. אבל הבנתי את זה מאוחר מידי, כי הקשר נותק ולא באותו מקום. זה משהו שישב עליי חצי שנה והבנתי שאני באמת צריכה לבקש סליחה, אז אחרי שנתיים באמת ביקשתי ממנו סליחה והסברתי את עצמי, והוא באמת סלח לי.
אבל,
משהו בעצמי לא סלח לי, אני משום מה חיה עם החרטה הזאת (שהתנהגתי לא בסדר בכלל לאדם שהיה אליי הכי בסדר) אני מאוכזבת ולא מאמינה על עצמי שוויתרתי על בן אדם שהיה באמת טוב לי, שהוצאתי תסכול וכעס עליו שהוא לא היה הסיבה לכך.
אני באה לשאול אתכם,
איך אתם הייתם מתמודדים? כי אני כרגע מרגישה בגיהנום, בגלל המחשבות והחרטה