סבבה לכתוב את זה בעבודה באומנות או נורא ואיום?

חפרתי אבל פליז עזרה
אני עושה עבודה באומנות והנושא הוא כאילו חרדה חברתית אבל לא באמת חרדה חברתית כי זה על עצמי ואני לא מאובחנת, זה פשוט יותר על איך אני מרגישה בסיטואציות חברתיות כזה. זה יהיה גם מוצג בבית ספר לכמה זמן.
מה שכתבתי מרגיש לי או קרינג' רצח, או פטתי, או בכייני, או אישי מידי
אני לא יודעת אם אני רוצה להשאיר את זה או לשנות שזה יהיה באמת על חרדה חברתית ובלי קשר אישי אליי.
זה מה שכתבתי:
"הרעיון המרכזי בתערוכה הוא סיטואציות חברתיות.
בשבילי סיטואציות חברתיות מרגישות כמו סיוט, בין אם זה להכיר אנשים חדשים או להזמין אוכל במסעדה. כל תקשורת עם אנשים בשבילי מרגיש כמו ללכת על גחלים רותחות. זה כאב ענק ועמוק בחזה, הגוף פתאום קופא וכולי נכנסת למצב אוטומטי. זה רק להחזיק את עצמך מלברוח בכל פעם שאת מדברת עם מישהו, גם אם זה מישהו שרצית הרבה זמן לדבר איתו, גם אם יש לך משהו שאת רוצה להגיד לו אבל את לא יכולה להגיד את זה כי את רוצה פשוט לברוח ואת עושה הכל כדי לגמור את האינטראקציה איתו. זה להרגיש חרטה שלא אמרת מה שרצית ושלא היית עצמך ולרצות לנסות שוב, אבל בכל פעם את שוב לא מצליחה. זאת הרגשה שאת לא יודעת בכלל למה היא קוראת, אולי את פשוט מפחדת שלא יקבלו אותך. זה פחד לא נשלט שמקריס את עולמך ברגע. זה להשתוקק לקשרים, לשיחות, להכיר אנשים, אבל להילחץ ולהימנע ממפגש איתם".