איזו הקבלה לדעתכם יותר נכונה לגבי החיים - משחק שחמט או תיאטרון?

אני מסכימה איתך לגמרי, אבל הקבלת החלטות *שלנו* לדעתי יותר מתבטאת בשחמט כי אני מחליטה מה המהלך הבא שלי במשחק, תיאטרון זה פשוט טקסט שמכתיבים לנו...

שואל השאלה:
אבל יש אינספור מהלכים, לא?
או שבעצם אולי כמו ששמעתי פעם "אנשים הם צפויים" ולכן הלוח שלנו מוגבל
הרי אנחנו הולכים לגן ואז לבית ספר ואז לצבא ואז כל המסלול המוכר
אבל עדיין יש לנו בחירה לעשות עם זה כל מיני דברים יצירתיים, שלא בטוח שאפשר לדמות אותם ללוח

אבל גם התיאטרון הוא גמיש ושחקן יכול לפעמים להמציא טקסט

בכל מקרה את אומרת שלהחלטות שלנו כן יש משמעות אחת על השנייה ולכן זה שחמט?

לדעתי יש בני אדם לא צפויים, נגיד יוצא לי לשחק פה ושם עם אבא שלי שחמט ואנחנו תמיד מפתיעים אחד את השני. לדעתי זה מעולה שיש אינספור מהלכים בשביל שכל אחד יעשה כרצונו אחד ילך אחורה אחד שמאלה אחד ימינה אחד באלכסון, ועדיין כל אחד ילך לדרך שהוא בחר לו. אבל מה אם אני אגיד לך שיש אנשים ביננו שאת הרוצים לפרוץ את הלוח המוגבל? כמובן שאחרי הצבא כי לפני אין ככ את זכות הבחירה. כל דבר אפשר לדמות ללוח, כל מהלך יצירתי מחוץ הקופסה, או אפילו יותר. וכן
אבל אני עדיין חושבת שגם התיאטרון נכון כיביכול לחיים, הוא צבעוני ומלא הפתעות אבל בכל זאת שחמט יותר

שואל השאלה:
מעניין;)
קבלת ההחלטות שלנו לא נכללת בתיאטרון?
כל פעם אנחנו משחקים דמות אחרת, עם שיקול דעת שונה.
לכן גם אומרים שאדם הוא שונה בפני כל אחד

בפני מישהו אחד אתה שלמה המופנם ובפני מישהו אחר אתה שלמה המפקד בפני אימא שלך אתה תמיד תהיה הבן שלה
וכן הלאה

גם וגם
שחמט יותר מדמה את הקבלת החלטות שלנו בחיים, את הדרך שבה אנחנו הולכים עד הסוף ושזה בסדר להפסיד, או לקחת משבצת אחורה אם אפשר
ותיאטרון זה כאילו להסתיר את ה"אני האמיתי" לדעתי כי השחקן משחק את התפקיד שלו שהוא לא בהכרח רוצה... מה שמלא נערים עושים כדי להשתלב בחברה

אני מקווה שלא סיבכתי אתזה יותר מדיי

שואל השאלה:
את יכולה להמשיך את הדמות גם מחוץ לתיאטרון.
בשחמט כשהמשחק נגמר זה נגמר

אבל אני נוטה להסכים איתך שצריך כן למצוא הגדרות. אם לא נמצא אפשר גם להגיד שבשחמט תמיד אפשר לפתוח משחק חדש, בו אתה יכול ליישם טקטיקות עם השראה מאירועי העבר
כמו התיאטרון שלומד את עצמו בין הצגה להצגה
לכן זה באמת ויכוח קצת עקר, כי הכל זה הכל והחיים שלנו ימשיכו להיות משחק והצגה מעניינים

כל פעם ב-שם שנבחר לכנות אותם

מקווה שכרגע החיים שלך מעניינים ובמקום מאוד נכון ומדויק

אבל מה אם אני לא רוצה להמשיך את ה"דמות" מחוץ לתאטרון?
בשחמט המשחק נגמר אבל לשחק שוב, וללמוד מהטעויות.
אבל חוץ זה די אמרת הכל...
החיים שלי כרגע לא מעניינים ככ וגם לא במקום מדויק ככ אבל יש לי תחושה שהמהלך הבא ישנה הכל לטובה:)

ואיך אצלך? איפה אתה ממקום בלוח המשחק כיביכול? או בבמה?

בחברה התרבותית שבני אדם יצרו עם השנים מדובר יותר בתיאטרון.

לעומת זאת החיים ה"טבעיים" (בטבע ציידים ולקטים) שלנו הם יותר כמו שחמט בגלל הדינמיקה ההישרדותית לעומת תיאטרון שנעשה בשביל להצליח ולהרשים ולא על מנת לשרוד

שחמט

כל מהלך משפיע על המשחק (חיים שלנו)

שואל השאלה:
אולי יום אחד אלמד יותר טוב שחמט ואבין אותך
פשוט בסוף תמיד יש למשחק הזה סוף, ולתודעה שלנו? אני לא בטוח

אולי השחמט הוא הצגה וההצגה היא שחמט

והכל חלק מהחיים
כמו אלוהים (או איך שראוי לקרוא לו לדעתך), שהוא הכל מהכל
החיים שלנו הם ההוכחה היחידה לאלוהים?

אבל גם להצגה בתיאטרון יש סוף... כמו כל דבר.
אבל סביר להניח ששחמט הוא הצגה והצגה היא שחמט, רק שמשנים קצת את החוקים, אבל בעיקרון הקונסטפ נשאר אותו דבר- הפתעות ויצירתיות.
והאמת שזו שאלה טובה. אני אהיה כנה- אני לא יודעת...

שואל השאלה:
^^כן, את תמיד רשאית לבחור לך דמות אחרת:) לגבי החיים שלך, מבאס. ומקווה שאת טובה בשחמט ובמהלכים;) אם את צריכה עזרה במהלך הבא תגידי!

לגבי החיים שלי, הם תפסו כיוון, ואני שואף להצליח בהם. למשל לעזור לאנשים בתחומים שמעניינים אותי, כמו סטטיסטיקה או אפילו לתכנן טיול.
אני לא מכיר שח מט מספיק טוב, ולכן אגיד שבמה (כי במה זה אינטואיטיבי, גם אם אתה לא שחקן).

שואל השאלה:
^^כדי לשרוד גם צריך תיאטרון לדעתי. אתה צריך "להצליח ולהרשים" את שאר חברי הקבוצה שלך, כי בני אדם די תלויים אחד בשני, לא?

תודה:)

אני מקווה שתצליח להגיע לשאיפות שלך בחיים.

אבל דקה
גם עם שחמט אפשר להרשים, עם המהלכים שאתה עושה בלוח, ככל שהמהלך יותר מתוחכם ויצירתי ככה התרשמו ממך יותר...

שואל השאלה:
אולי החלק הזה בשחמט הוא החלק התיאטרלי... זה שאלה מה זה בכלל תיאטרון

תשובה קצת מדכאת, אבל אני אענה לפי שופנהאואר, לפיו החיים דומים למשחק שחמט, אבל לא משחק מהנה, אלא כזה שבו אנחנו משחקים מול יריב הרבה יותר חזק מאיתנו, שאין סיכוי לנצח אותו. היריב הזה הוא "הרצון לחיים" (כוח פנימי עיוור שמניע את כל בני האדם, וגורם לנו לרצות כל הזמן דברים חדשים, בלי להרגיש באמת סיפוק).
כמו בשחמט, אנחנו חושבים שאנחנו בוחרים את המהלכים שלנו, אבל בעצם אנחנו מונעים עי רצונות שאנחנו לא באמת שולטים בהם.

אני פחות מסתכל על זה בתור תיאטרון כי אני מגדיר את עצמי בן אדם של אמת לכן אני נוטה לא להתערבב "בתיאטרון ובהצגות" שאנשים משחקים אלא מסתכל על העולם יותר כמו מגרש משחקים שבו כן לפעולות שלי יש השלכות

שואל השאלה:
הנה בדיוק קפץ לי פתגם איטלקי יפה על זה באינסטגרם "after the game, the king and the pawn go into the same box"

צריך תיאטרון בצורה מינורית יותר, אבל בפועל יש יותר עניין אסטרטגי של להנחיל כוח ועוצמה ואת זה עושים בשחמט יותר

יוחנן