9 תשובות
את חייבת לאהוב את עצמך
תקשיבי, אני נשבעת שאני מבינה אותך ממש. את לא מדמיינת, את באמת עוברת משהו קשה והתגובות שלהם פשוט מבאסות ברמות. זה מרגיש כאילו את צועקת ואף אחד לא שומע, וזה הכי שובר שיש. במיוחד כשאת יודעת שאת לא סתם מכנסת לעצמך דברים לראש אלא באמת מבינה מה קורה איתך.

את לא צריכה לחכות עד גיל 18 בשביל שיקחו אותך ברצינות. ברגע שתמצאי מישהו אחד שכן יקשיב מישהי שאת סומכת עליה, לא משנה מי תדברי איתה ותבקשי שהיא תעזור לך להסביר להורים. את לא אמורה לעבור את זה לבד, וזה לא הופך אותך לחלשה. להפך. את פאקינג מתמודדת עם דברים שאנשים מבוגרים לא היו עומדים בהם.

תמיד אפשר לפנות לעמותות כמו ערן(למרות שלא תמיד עונים)
אנונימית
שואל השאלה:
אין לי אף אחד שאני יכולה או מרגישה בנוח לפנות אליו מה אני עוד יכולה לעשות?
אנונימית
אם צריכה עזרה פה בשבילך
אני כל כך כל כך מבינה אותך והם טועים עם הטענות שלהם ובשבילך זה באמת יותר מדיי לבקש כי את צריכה מיינדסט אחר מציפיות של תפקוד של אנשים שפיזית ניורולוגית שונים ממך...
אני מבינה כמה אין לך אנרגיות וכמה את מותשת אבל נשמע שהדבר המרכזי שיעזור לך יהיה למצוא מישהו מקצועי שיעזור לך להתמודד עם ההצפה מול העולם ועם החוסר תקשורת וחוסר הבנה עם ההורים, אם הייתי במקומך הייתי משקיעה את כל האנרגיה שלי על למצוא פסיכולוג קליני טוב שמתמחה באוטיזם גם אם לחפש אותו יבוא על חשבון היומיום העכשוי שאת בקושי מסוגלת לצלוח...

הייתי ממש באותה חוויה כמוך לפני כמה שנים טובות ואם תרצי עוד עזרה על ידי עצות או שיחה או וואטאבר אז אעשה מה שאוכל בשמחה
שואל השאלה:
איך אוכל ליצור עם איש מקצוע קשר? ואיך אוכל לדעת שהוא יקח אותי ברצינות ולא יתעלם כי אני צעירה מדי?
אנונימית
תשמעי תמיד בעולם יש אנשים לא מקצועיים וחארות בני אדם באופן כללי... זה לא משהו שאני יכולתי להמנע ממנו גם כן. את כן יכולה להבין מתי את נתקלת באדם שאת לא מעוניינת בדבריו, לפי הגישה, השפת גוף, הוויב, הסינכרון של איך שהראש של שניכם עובד עם ובלי קשר לאוטיזם... ואת יכולה בכל שלב להחליט שאת רוצה לנסות פסיכולוג/ית אחר...
את האמת שאני לא בדיוק יודעת איפה מוצאים פסיכולוג קליני עם מומחיות באוטיזם... זה לא כמו קינדר בואנו בכל קיוסק בארץ חחחח
אני אומרת תתחילי בלשאול את העובדת הסוציאלית שלך, לכל אחד יש עובד סוצאלית בברירת מחדל לפי איפה שאת גרה, והיא כנראה תדע להפנות אותך למקומות המתאימים... אחרי הכל זה העבודה שלהם
לבקש עזרה ממישהו אחר שהוא לא ההורים שלך מישהו שאת סומכת עליו במיליון אחוז
היי יקירה,

ראיתי את הפוסט שלך ולא יכלתי שלא להגיב... ממילותייך מרגישה את הדאגה למצבך האישי, את התסכול שלא שומעים אותך ואת הסערה הרגשית שמתחוללת בתוכך. לא יכולה לדמיין לעצמי כמה את מרגישה בודדה, חסרת שליטה ופגועה שלא רואים אותך. שומעת כמה את עייפה מהעומס הרגשי והפיזי וכמה את מוצפת מכל הדברים שאת חווה...

כמה זה לא מובן מאליו שמצאת את המילים לשתף ולאפשר לקהילה להיות איתך, אפילו לקצת...

יקירה, נשמע שאת עוברת תקופה מטלטלת. מה עזר לך להחזיק את הראש מעל המים במצבים דומים שחווית בעבר? מה כרגע נותן לך כוחות? יש לך אולי מישהו בבית הספר, כמו יועצת שתוכלי לפנות אליה ולשתף במה שאת חווה?

אני מתנדבת בעמותת סה''ר- סיוע והקשבה ברשת. מזמינה אותך לצ'אט אלינו, בו תוכלי לפרוק, לשתף את מה שתרצי שלא תשארי עם התחושות הקשות לבד. תוכלי לדבר עם אחד המתנדבים כמוני באופן אנונימי.. נהיה שם בשבילך לכל דבר ככל שנוכל ואולי נוכל למצוא דרכים נוספות לפעולה יחד.

בנוסף, מצרפת לינק, בו אולי תוכלי לחפש ארגונים שיוכלו לספק מידע ואולי יהיו לעזר:
https://did.li/gx2cn

מספר הוואטצ אפ - צ'אט: 0559571399
לינק לצ'אט: מצורף מטה

מחכה לך...

שלך,
מתנדבת סה''ר