פריקה (קשה לי נפשית בשירות הצבאי)

אני בן אדם מאוד עצמאי וקשה לי להרגיש לכוד במסגרות נוקשות, אני יודע שחשוב לשרת בצבא ושזו זכות אבל אני גם ככה בקושי תורם אם בכלל, לעומת קרביים ואנשי מודיעין וסייבר שבאמת יש להם במה לתרום. אני לא מבין מה יוצא לצבא מזה שהוא מגדיר אותי בתור רכוש שלו ולוקח לי את החיים. אני בקושי רואה את הבית ואין לי חיים מחוץ לבסיס המגעיל עם האנשים המגעילים האלה, נמאס לי מה"חברים" לבסיס שלי שמתנהגים אליי חרx ומלכלכים עליי למפקדים שאף פעם לא מרוצים ממני. אני לא מבין מה המטרה שלי בשירות המשחיר הזה ולמי זה מועיל בכלל, נשבר לי מלסגור חגים ושבתות כל הזמן ובא לי חיים משל עצמי. בא לי להרגיש שאני בן אדם ולא מכונת נזיפות וריתוקים. נשאר לי עוד שנתיים לשירות הזה ואין לי מושג איך אני הולך להמשיך ככה.
חלקכם יקראו לי כפוי טובה ומפונק אבל אני לא משתמט ולא מוריד מהערך של הצבא כי אחרי הכל אין לנו מדינה בלי צבא, אני פשוט ספיציפית בתפקיד לא מועיל ומשחירים אותי כל הזמן וזה מעייף.