האם האינטרנט והגלובליזציה (סטיפס, פורומים) אפילו בתוך הארץ, מובילה לחוסר באושר?

הגדרה: קודם כל נגדיר אושר
לכל אדם יש צרכים בסיסיים- כמו אוכל, מ.ין (לבוגרים), שינה.
וצרכים נפשיים- כמו אהבה, חברות, הכרה מהחברה, ויעדים שמוחו קבע ורצה; כמו רצון למלא יעד מסוים.
אושר זה מילוי כל הצרכים הנפשיים.
בעבר הדבר היחיד שהיה חסר באושר זה היעדים, מי שתמיד היעדים שלו רחוקים ממנו לעולם לא יהיה מאושר,
ולפיכך מי שקבע לו יעד להיות מליונר לעולם לא יהיה מאושר.
עד פה ההגדרה.

מילוי צרכים מדומה הסבר
הנחה ראשונה: אם יש לבן אדם צרכים מסוימים כמו למשל צורך באהבה, אז הוא ילך לדוגמה (ללא שימת לב נפשו תוביל אותו לשם) לראות סרטים בתחום, כי אז הוא ירגיש קצת את המילוי הזה של האהבה.
הנחה שנייה: הוא לעולם לא יהיה מאושר מזה, הסרט הראשון שהוא יצפה ימלא אותו במשהו דמוי אהבה, הוא ירגיש אושר לכמה שעות, ולכן מחר הוא ירצה שוב ושוב לצפות, אבל הכיסוי קטן מהסיר. הוא לא יצליח למלאות את הרצון שלו לאהבה.
אבל מצד שני הוא גם לא יחפש אהבה, לא יחפש זוגיות מכיוון שהחסרון שלו לא כזה גדול.
ולכן הוא ישאר תקוע בסרטים והאושר לא ממומש אבל הרצון שלו לאהבה גם לא גדול ולכן הוא לא יפעל למענה.
בדיקה של ההנחה הראשונה: אם הוא כן ימצא אהבה, בבת אחת כמות הצפיות שלו בסרטים רומנטיים תרד.

נלך באופן דומה לאינטרנט והגלובליזציה שממלא לנו שני צרכים, חברות, וביטוי עצמי.
באופן דומה כמו ההנחה השנייה, הפלאפון והגלובליזציה לא ממלא לאדם את הצרכים לגמרי- ולכן הוא לא יהיה מאושר.
אבל בגלל שהצורך שלו לא גדול הוא גם לא יחפש חברות, הוא ישאר תקוע בפלאפון ובגלובליזציה ובדיונים שם.
לסיכום: למעשה ללא הפלאפון היו לו הרבה חברים בחוץ, הוא היה הולך איתם, מכייף איתם, אבל הפלאפון למעשה גורם לו להרגיש הרגשת חברות אך לא מלאה, ולכן הוא לא יתמלא באושר, אך מצד שני לא יחפש חברים כי הצורך שלו לא גדול.
מסקנה: הפלאפון מפחית לנו את האושר.

מה דעתכם?

הערה- גם לסטיפס אנשים מתמכרים רק בגלל מילוי הצורך הזה בצורה טובה יותר ממקומות אחרים באינטרנט.
הערה נוספת- אני חושב שחוסר באושר תמידי הוא אחד הגורמים לדיכאון.

השאלה מבוססת על מודל הצרכים