ביקשו לומר דבר תורה ליום העצמאות יש לכם רעיון לתת לי?

מישהו יכול לסכם זאת עם בינה מלאכותית?

כמובן! (:

מאמר מאת הרצי"ה קוק זצ"ל לתוקף קדושת יום עצמאותנו
כמו שאמרו חז"ל על נפלאות הזכייה להגיע אל מקומנו זה, שהוא "דוכתא דמשה ואהרן לא זכו", כן הננו עומדים עתה בנפלאות זכייתנו להגיע כאן אל זמננו זה, אשר כמה גדולים וקדושים לא זכו לו. כמו כל נעימות גורלנו ברוממות הבחירה האלהית בישראל, הקבועה ביסוד מהלכם של דורות עולם ואדם, כן החלטיות גאולתנו המופיעה עלינו ועל ידינו, מתוך הקץ המגולה וכל תוצאותיו ומסיבותיו, שלשלאות נפתוליו ומכשיריו, הרוחניות והמעשיות, לישראל ולאומות, בין שהיא מובנת לנו ומוסמכת מאתנו ובין שאינה מובנת לנו ומוסמכת מאתנו. "מאת ד' היתה זאת היא נפלאת בעינינו".
הנה הגענו, דרך כל קרבותינו המרובים והנוראים שבארץ ושבגולה, עם כל הניסים והנפלאות שנתגלו במערכותנו הצבאיות והמדיניות, אל פרק זמננו ואל קיום-מצבנו. אמנם נס-הניסים ופלא-הפלאות, היסוד והשורש של כל אלה אשר הראנו ד', הלא הוא ענינו של היום הזה : הכרזת ההחלטה כי קמה ותהי מדינת ישראל, כי התחילה, קמה וגם נצבה עצמאות שליטתנו על ארץ-אבותינו מורשת נחלתנו. "האי יומא דקא גרים". אומץ-הגבורה ועוז הרוח הזה של אנשי צבוריותנו, אשר נתכנסו ביום ה' אייר בבית-המשכיות בתל-אביב והודיעו אל מרחבי העולם כולו וממשלותיו כי קמה מדינת ישראל, ואלה סברו וקיבלו ברצון ובחיוב וכגל של אגוזים המשיכו לסדר הכרה, התקרבות ויחסים - אחד הוא עם רוח הגבורה הנשגבה של גיבורי צבאותינו קדושינו, לכל פלגותיהם, מוסרי נפשותיהם הטהורות על קדושת ד' וארצו ועמו ותורתו, אחד הוא מתוך המקור האחד של אוזר ישראל בגבורה ועוטרו בתפארה, המוליכו קוממיות לחרות עולם ומחדש ימיו כקדם בתשובת נחלתו וחזרת שכינתו. אומץ-הגבורה הזה, במסירות הנפש ובהתמסרות הרוח, אשר הפיח בתוכנו אלהי אבותינו קורא דורותנו, הוא הנהו יסודם ושרשם של כל הניסים והנפלאות אשר בהתגלותו זאת עלינו בהגיעו אותנו אל זמננו זה ואל קיומנו זה.
על דברי הגמרא בבא מציעא ק"ו, כי הצלת רועה את הצאן מן הזאב ומן הארי חשובה היא בתור נס כמו גם מה שנאמר בדויד שהכה את הארי ואת הדוב להצלת צאנו, מבואר בתוספות שם כי זהו "ברוח הגבורה והדעת להלחם" שבא עליו במצבו זה; מבואר כי "רוח הגבורה והדעת" המתגלה באדם, להתגבר על כוחות המשחיתים ומתנגדים לקיומו, הוא נס המופיע ממרומים, בכוח הדחיפה הרוחנית העליונה והפנימית, העושה את ההתעוררות וההתאמצות ואת ההתחכמות וההתגברות לתנופת ההצלה והתקומה. ואם כך הוא במעשה הצלה וישועה של דויד, במרעית צאנו הפרטית, בטרם היותו מלך ישראל, ומזה נמשכת הגדרה זו גם לכל מצב כזה של אדם פרטי, - על-אחת-כמה-וכמה בענין כלל-ישראל ומהלך ישועתו ומעשה הצלתו ותקומתו, שהננו באים כאן במגע ישיר וברור וגלוי, "ברוח הגבורה והדעת" המופיע עלינו, גם בניסא רבא וגם בניסא זוטא ומנצחנו בנגינותיו.
רוח הגבורה הזה נמשך ממקור הנשמה של כנסת ישראל כולה וממרומי מעמקיה, מאת הנותן נשמה לעם עליה להולכים בה, למתנחלים עליה ומחדשים בה את תחיית אמתם ואת תשובת טהרם, "ממעמקי הגניזה של הנשמה נקח את האור אשר יחיה את העם כולו להעמידו על רגליו, - הרוח הגדול והנעלה, השואף לגדולי גדולות, הוא רק הוא מחזיק את החיים ואת האנושיות בהודה ובגבורתה".

^הרצי"ה לא הגזים בכלל.

הגזמת לחלוטין
"קדושת יום עצמאותינו"

למה זה קשור ליום העצמאות. זה סתם יום רגיל

רש"י כותב (על פי חז"ל), "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".

וידועות התמיהות על כך מה התייחד דווקא בשני ניסים אלה? ועוד, כיצד בכלל ניתן להשוות בין שני הניסים הללו ולהציב אותם בשורה אחת קריעת ים סוף הייתה נס שאין למעלה ממנו, מחוץ לגדר הטבע לחלוטין, ואילו מלחמת עמלק הייתה מלחמה שבה אמנם ניצחו ישראל על ידי ששעבדו לבם לאביהם שבשמים, אך כיצד ניתן להשוות זאת לקריעת ים סוף?

בספר באר יוסף על התורה (רבי יוסף צבי סלנט), מבאר את העניין כך:

בסוף פרשת בשלח מבואר שאמונתם של ישראל הייתה לכאורה רופפת עד ששאלו "היש ה' בקרבנו, אם אין" (שמות יז, ז). ולכאורה הדבר תמוה ביותר, כיצד ניתן לאחר הנס העצום של קריעת ים סוף לשאול "היש ה' בקרבנו אם אין"? אלא העניין הוא, שהואיל וכל הנסים עד כה התחוללו על ידי משה רבינו (שהניף את מטהו, את ידו וכו'), לכן היה מקום להרהור חלילה, שמא משה הוא הגורם העיקרי כאן, השולט בטבע על ידי כוחותיו, וזה היה ניסיון האמונה שהביא את בני ישראל לשאול "היש ה' בקרבנו אם אין", גם ללא משה.

ולכן מיד לאחר מכן, במלחמת עמלק, בא משה להראות להם שלא כך הוא הדבר, אלא גם בהעדר משה, מסייע הקב"ה ביד ישראל, והכול תלוי בשעבוד לבם לאביהם שבשמים, כמבואר בסוף הפרשה הקודמת על פי חז"ל ורש"י שם, שבזמן שישראל שיעבדו לבם לאביהם שבשמים גברו על עמלק, ובזמן שלא שיעבדו לבם, גבר עמלק. ולכן אמר משה ליהושע "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" הפעם לא אהיה מעורב. ולפיכך גם המשיך והדגיש "הנה אנוכי ניצב על ראש הגבעה, ומטה האלוקים בידי" הפעם לא אני ולא המטה נהיה מעורבים, ותראו שהקב"ה מסייע בידכם והכול תלוי בהתעוררות לבכם לאביכם שבשמים. וזה עניין הרמת הידיים על ידי משה כמבואר בפרשה הקודמת, לעורר לבם לאביהם שבשמים וכו' כמבואר שם בחז"ל וברש"י. וזו הסיבה גם שלאחר מלחמת עמלק בנה משה מזבח וקרא שמו "ה' נסי", לומר שבנס מלחמת עמלק הוכח שהקב"ה הוא המחולל את הניסים, ולא משה.

ונמצא לסיכום, שמלחמת עמלק הביאה עמה הבנה שלא הייתה בקריעת ים סוף, על אף כל עוצמתו, והיא ההבנה שלא "משה" הוא המחולל את הנסים, אלא יד ה', והיא המסייעת גם בהעדר משה, בזמן שישראל נותנים לבם לאביהם שבשמים. ולכן גם מבואר

ואם כן, זהו גם העניין ב"קריעת ים סוף ומלחמת עמלק" ששמע יתרו אלו הם ניסים המשלימים זה את זה מבחינת מה שכל אחד מהם בא להוכיח, כמבואר לעיל.

[כל זה מבואר בבאר יוסף הנ"ל בסוף פרשת בשלח וכאן בפרשת יתרו, ועיין שם גם ביאור נוסף יפה לעניין "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק"].