למה כשמאבחנים אוטיסט לא מספרים לו את האמת?!

אחותי מה את רוצה 7 בבוקר
חוץ מזה, למה את חושבת שאין אוטיסטים שיודעים שהם אוטיסטים?
דבר שני זה משהו מאוד ברור אם מישהו אוטיסט, זה לא ישנה אם יגידו לו את זה.
וזה גם לא משנה כי אי אפשר לשנות את זה

שואל השאלה:
לא אמרתי שלא יספרו לו שהוא אוטיסט אבל שיספרו לו על כל ההשלכות הקשות של זה וכל הדברים שזה ימנע ממנו לעשות בחיים

'זה גם מאוד סטיגמטי לחשוב שאוטיסטים לא יכולים לעשות את כל מה שכתבת.

בחברה רעילה כן. יהיה עליו התג הזה של האוטיסט.
בחברה מספיק טובה לא.

אני אסביר לך בדיוק את מה שקורה! עברת אבחון ומאז את מפרשת, כל יחס מזלזל בך שזה בגלל שהם יודעים שעברת אבחון.
אבל זה לא ככה! אנשים מקבלים יחס מזלזל כל הזמן זאת את שמפרשת את זה שזה בגלל האבחון.
אז תדעי שזה הפוך לגמרי לגמרי.. בגלל שאת מנסה להסתיר את הבעיה שלך אז את מפחדת שגילו את הסוד שלך. את בסך הכל פרנואידית.

ההוא שאוהב מטוסים
התגובה הראשונה שלך היא ביזיון ואתה צריך להתבייש לעצמך.

שואלת השאלה בתור אוטיסטית הייתי שמחה שלא לדעת את כל האמת שאת כתבת פה על האפליה וצירוע ומה לא... לא תמיד להיות בעל המידע זה בטובת האדם...
גם התקרבנות זה self-fulfilling prophecy בהתנהלות שבין השורות של החברה...

יש לי ילד אוטיסט בכיתה שהוא כמו מתנהג כמו כולם בתכלס ולא ידעתי שהוא אוטיסט בכלל no offense

זה לא נכון
הכל עניין של בחירה ואמונה
זה גם קשור לכל בן אדם בפני עצמו
ומה שכתבת נכון חלקית לגבי חברה רעילה

לי סיפרו הכל

האבחנה עצמה לא שמה אותך בתוך כלוב, היא לא אמורה להכתיב את מי שאת או מה תוכלי לעשות בחיים. היא כן יכולה לעזור להבין את עצמך טוב יותר - לדעת מה מקשה עליך ולמה, ואיך את יכולה להתמודד מול זה.
וזה פלוס ענקי - כי כשאת מבינה את עצמך באמת, פתאום דברים מתחילים להתחבר, ואת מרגישה פחות אשמה או שונה. את מבינה שיש סיבה, ויש גם דרכים להתמודד.
ואת צודקת, בחברה מתוקנת, לא היו שופטים אותך לפי אבחנה, אלא לפי מה שאת מביאה איתך - הכישורים, הכוונות, האכפתיות, היכולת שלך לגדול.
והאוטיזם שלך? הוא לא חולשה, הוא חלק מהכוח שלך. חלק מהייחוד שלך, מהדרך שלך לראות את העולם קצת אחרת וזה לא דבר שצריך להסתיר, אלא משהו שיכול דווקא להאיר.

למה שיספרו לו את מה שאמרת ברו למה שיכניסו אותו לדיכאון ויורידו אותו לקומה -7890 עם המשפטים הקשים האלה

די כבר לשאול את זה
תאבקי תעמדי על שלך
כמה פעמים עוד אענה את זה

את ליטרלי כתבת עכשיו את כל ההכללות והסטיגמות
את חלק מהבעיה

קודם כל נשמע שאת חלק מהסטיגמות...לא בסדר.
אבא שלי מספר לאח שלי טוב מאוד שהוא אוטיסט מוגבל שיכלית, זה מה שאת חושבת שצריך לעשות?
אני חושבת שבדיוק בגלל כל הסטיגמות כדאי לא לספר לילדים את זה בשביל שלא אפילו קצת יאמינו לזה.
כי כשהם יאמינו שהם חלק מהסטיגמות הם יאמינו שהם מוגבלים לדברים מסוימים, וכשאתה מאמין, זו המציאות.
יש כמויות אוטיסטים שעשו דברים עצומים, רק בגלל שהיה שם מישהו שהאמין שהם לא מוגבלים.
אז בגלל הסיכון הזה, זה בסדר לא לספר לילד כשהוא קטן ובגיל ההתבגרות.

כי למה שפשוט יורידו לבם את הביטחון, זה ממש לא כולל את כולם וזה שרשמת את זה אומר שאת מכלילה, מה אני אגיד לך, אל תצאי עם אוטיסט אז....

כי מה שאת חווית זה לא חוויה שכולם חווים
אני אומר את זה בתור אוטיסט

לי סיפרו בגיל 9 ואני שמח שסיפרו לי. עד איזה גיל 6 חשבתי שדברים שיש לי זה ככה אצל כולם ורק אז התחלתי לחשוב שמשהו דפוק בי. אמא שלי עשתה לי ולאחיות שלי הכנה והיא הראתה לנו סרטונים על אוטיזם, לקחה אותנו לבית קפה "אצל עילי" (שמנוהל על ידי אדם אוטיסט בשנות ה20 שלו שאני יכול להמליץ בחום ללכת לשם ויש עליו כתבה) ועוד כל מיני דברים. כשהיא סיפרה לי, במקום להרגיש מבויש או שונה אני הרגשתי בעיקר הקלה. סוף סוף הייתה לי תשובה לכל הדברים שהרגשתי שהם מקולקלים בי. אני כן חושב שצריך קצת לחכות ולספר בגיל יותר בוגר ואני לא כועס על אמא שלי, אבל לדעתי חייב לספר את זה כי הם יכולים להתחבט עם עצמם ולא להבין מה "דפוק" בהם. אני היום בן 14

למה זה משהו שדפוק?
זה פשוט משהו שונה מוגבל קצת, כן

אני מצטערת לשמוע שזו החשיבה שלכם על עצמכם, אתם מיוחדים, יש לי אח כזה

איזה נגטיביות לא סוף העולם הרבה מאוד אנשים אוטיסטים והצליחו בחיים
זה לא מחלה סופנית כולה אוטיזם

רוב הסיכויים שהוא לא יבין
דרך אגב גם לחירשים לא מדברים איתם על זה

מסכים איתך, אין לי מה לומר כי התהיה הזו הכי מדוייקת שיש

לחלק מספרים, תלוי בגיל ובתפקוד אבל, ויש מלא מצליחנים אוטיסטים. בצבא יש התאמות לאוטיסטים. חוץ מזה, למי אכפת מה אחרים חושבים, כי לי לפחות לא.