25 תשובות
לא
אנונימית
שואל השאלה:
למה לא?
למה לא?
אנונימי
אתה לא יכול לדעת אם זה נכון או לא, כי אתה תמיד חושב
אנונימית
זה תלוי בתפיסה שלך. איך אתה יודע שאתה קיים?
מה מבדיל אותך ממכונה?
ממש ממליצה על הסרט משחק החיקוי, שמתעסק בשאלה הזאת
אפשרות אחת היא שמכונה לא יודעת שהיא קיימת
אפשר לקרוא את המשפט הזה בתור,
אתה זה כל מה שאתה מסוגל לחשוב עליו
ובגלל שאתה מסוגל לחשוב על כל דבר, אתה הכל
אתה אני
אתה אלוהים
אתה חבר שלך
אתה אינסופי, במסגרת המחשבה שלך
אתה הכל ורק מה שאתה יכול לחשוב עליו
ואתה חושב עליי ואני חושבת עליך
אז אנחנו אינסופיים יחד
מה מבדיל אותך ממכונה?
ממש ממליצה על הסרט משחק החיקוי, שמתעסק בשאלה הזאת
אפשרות אחת היא שמכונה לא יודעת שהיא קיימת
אפשר לקרוא את המשפט הזה בתור,
אתה זה כל מה שאתה מסוגל לחשוב עליו
ובגלל שאתה מסוגל לחשוב על כל דבר, אתה הכל
אתה אני
אתה אלוהים
אתה חבר שלך
אתה אינסופי, במסגרת המחשבה שלך
אתה הכל ורק מה שאתה יכול לחשוב עליו
ואתה חושב עליי ואני חושבת עליך
אז אנחנו אינסופיים יחד
שואל השאלה:
אנונימית
מה הקשר המשפט לא אומר שמישהו שלא חושב או לא קיים
אנונימית
מה הקשר המשפט לא אומר שמישהו שלא חושב או לא קיים
אנונימי
שואל השאלה:
^^לא הבנתי את החלק השני של מה שאמרת
^^לא הבנתי את החלק השני של מה שאמרת
אנונימי
צריך להבין טוב טוב איך המשפט הזה נכנס בבניין הפילוסופי של דקארט לפני שדנים על האם הוא נכון או לא בגלל שהמשפט הזה יש לו קסם כשלעצמו לפעמים נשכחת העובדה שהמשפט הזה כמו כל משפט בפילוסופיה הוא לא כשלעצמו אלא הוא חלק מבניין\ מערכה שלמה ורק אחרי זה הדיון נהיה רלוונטי
נראה לי אנשים לא מבינים את המשפט הזה מספיק טוב המהות של המשפט היא שכל מה שנתפס ברציונל השכלי ואפשר לראות ולחוות זה הדבר היחידי שאתה יכול להיות בטוח בקיומו ובתכלס זה חלקית נכון אבל לא בהכרח מה שאנחנו תופסים בעיניים שלנו הוא המציאות האבסולוטית בפועל לעיתים העיניים והמוח משטים בנו וזה כבר הוכח מחקרית כמו העובדה שהצבעים שאנחנו תופסים לא באמת קיימים במציאות ושמדובר בקרני אור ספציפים שרשתית העין שלנו מסוגלת לתפוס כצבעים מסוימים
שמע... אפשר להגיד שעל כל דבר צריך להטיל ספק כי זה נובע מהחשש לטעות. אם נגיד שלא צריך להטיל ספק, זה אומר שאנחנו לא מפחדים לטעות. האם המשפט הזה נכון? תלוי בך
לא
ברגע שאתה אומר "אני חושב", אתה כבר מניח באופן מובלע את הקיום של עצמך, כי המושג "אני" מתייחס ליישות מסוימת, אתה, שיש לה זהות וקיום מתמשך. אתה מניח ש:
אתה קיים,
יש לך טבע מסוים,
אתה מסוגל לפעול (לחשוב),
ושיש משהו שאתה מודע אליו (למשל, המחשבה שלך).
אי אפשר ליצור את המושגים "אני" או "מחשבה" בלי להבין קודם את עקרון הקיום.
ברגע שאתה אומר "אני חושב", אתה כבר מניח באופן מובלע את הקיום של עצמך, כי המושג "אני" מתייחס ליישות מסוימת, אתה, שיש לה זהות וקיום מתמשך. אתה מניח ש:
אתה קיים,
יש לך טבע מסוים,
אתה מסוגל לפעול (לחשוב),
ושיש משהו שאתה מודע אליו (למשל, המחשבה שלך).
אי אפשר ליצור את המושגים "אני" או "מחשבה" בלי להבין קודם את עקרון הקיום.
^בדיוק כך. תשובה נהדרת!
^^
אבל בלי המחשבה לא היינו מבינים את הקיום, ובלי קיום לא היינו יכולים לחשוב. זה לא בהכרח "כן" או "לא"
"אי אפשר ליצור את המושגים "אני" או "מחשבה" בלי להבין קודם את עקרון הקיום." למעשה, תינוק יכול לחשוב מבלי להבין במלואו את קיומו. הוא עדיין ישות חושבת אבל לא מודעת או מבינה את עקרון הקיום
אבל בלי המחשבה לא היינו מבינים את הקיום, ובלי קיום לא היינו יכולים לחשוב. זה לא בהכרח "כן" או "לא"
"אי אפשר ליצור את המושגים "אני" או "מחשבה" בלי להבין קודם את עקרון הקיום." למעשה, תינוק יכול לחשוב מבלי להבין במלואו את קיומו. הוא עדיין ישות חושבת אבל לא מודעת או מבינה את עקרון הקיום
איך תינוק יכול לחשוב לפני שהוא בכלל קיים?
הנקודה היא לא שתינוק מבין את הקיום שלו, ברור שהוא לא.
הנקודה היא שלפני כל מחשבה או מודעות, הקיום חייב כבר להיות שם.
התינוק לא צריך לתפוס את זה בצורה מודעת, אבל המחשבה שלו מניחה שהוא קיים ושיש משהו שהוא מודע אליו.
הקיום הוא הראשוני התודעה (והמחשבה) היא משנית ותלויה בו.
הנקודה היא לא שתינוק מבין את הקיום שלו, ברור שהוא לא.
הנקודה היא שלפני כל מחשבה או מודעות, הקיום חייב כבר להיות שם.
התינוק לא צריך לתפוס את זה בצורה מודעת, אבל המחשבה שלו מניחה שהוא קיים ושיש משהו שהוא מודע אליו.
הקיום הוא הראשוני התודעה (והמחשבה) היא משנית ותלויה בו.
"איך תינוק יכול לחשוב לפני שהוא בכלל קיים?" אם הוא לא היה קיים איך הוא יכול להיחשב לתינוק? אני מבין מה שאתה אומר והגבתי על זה, מחשבה בנויה על קיום אבל בלי המחשבה לא הייתה מודע לזה שאתה קיים. אי אפשר באמת להגיד "כן" או "לא" בצורה ישירה
^אבל מה בא קודם, מחשבה או קיום?
באמצעות המחשבה אנו רק למדים על עיקרון הקיום וכך אנו יכולים לדעת שהקיום ראשוני למחשבה.
כך גם אם תינוק אינו יודע שהוא קיים יום אחד כאשר הוא יתבגר הוא יוכל לומר בודאות שבנקודת הזמן בה היה תינוק הוא היה קיים.
לכן ניתן גם בהווה לומר על דברים שהם קיימים גם אם איננו מודעים אליהם.
זאת מכיוון שהמציאות האובייקטיבית חיצונית לתודעה וקיימת כשלעצמה, בין אם אנו תופסים אותה או לא.
באמצעות המחשבה אנו רק למדים על עיקרון הקיום וכך אנו יכולים לדעת שהקיום ראשוני למחשבה.
כך גם אם תינוק אינו יודע שהוא קיים יום אחד כאשר הוא יתבגר הוא יוכל לומר בודאות שבנקודת הזמן בה היה תינוק הוא היה קיים.
לכן ניתן גם בהווה לומר על דברים שהם קיימים גם אם איננו מודעים אליהם.
זאת מכיוון שהמציאות האובייקטיבית חיצונית לתודעה וקיימת כשלעצמה, בין אם אנו תופסים אותה או לא.
אתם לא מבינים שזה מעגלי. מצד אחד, הקיום הוא התנאי הבסיסי למחשבה כי בלי קיום לא הייתה יכולה להיות מחשבה. מצד שני, אנחנו יכולים לדעת ולחוות את הקיום שלנו רק בזכות המחשבה שלנו. משמע שאי אפשר באמת להגיד "כן" או "לא" בצורה ישירה כתשובה לשאלה. המשפט הזה הוא פרדוקס
ושאני מדבר על תינוק אני מדבר על תינוק. לא על זה שהוא יגדל בסופו של דבר
ושאני מדבר על תינוק אני מדבר על תינוק. לא על זה שהוא יגדל בסופו של דבר
אני מצטער אבל הסקפטיזם שלך לא תופס.
אין פה פרדוקס. הקיום קיים וכסיבה הוא מוליד (בין היתר) את המחשבה כתוצאה.
זה לוגי לחלוטין, אין פה מעגל.
הקיום קיים בין אם אנו מודעים לא ובין אם לא. זה שהמילה קיום היא סמנטית ותלויה בהבנה של האדם זה כבר משהו אחר אבל כרעיון היא משקפת דבר אובייקטיבי שלא יכול להיות סובייקטיבי (לפי ההיגיון).
אין פה פרדוקס. הקיום קיים וכסיבה הוא מוליד (בין היתר) את המחשבה כתוצאה.
זה לוגי לחלוטין, אין פה מעגל.
הקיום קיים בין אם אנו מודעים לא ובין אם לא. זה שהמילה קיום היא סמנטית ותלויה בהבנה של האדם זה כבר משהו אחר אבל כרעיון היא משקפת דבר אובייקטיבי שלא יכול להיות סובייקטיבי (לפי ההיגיון).
שואל השאלה:
המשפט לא אומר שהמחשבה קודמת לקיום
המשפט לא אומר שהמחשבה קודמת לקיום
אנונימי
^^זה נכון מנקודת מבט "אובייקטיבית" (בהנחה שהמציאות קיימת ללא תלות בתודעה שלנו), אבל הסיבה שאנחנו בכלל יכולים לדון על הקיום היא דווקא בגלל שאנחנו חושבים עליו. אתה מתמקד בצד האונטולוגי שבו הקיום הוא עובדה בלתי תלויה ומתעלם מהאפיסטמולוגיה. זה שני צדדים של אותו מטבע ואתה רואה רק אחד.
אם המחשבה היא תנאי להבנת הקיום, איך נוכל לקבוע שקיום קיים ללא מחשבה?
ואם הקיום קיים באופן בלתי תלוי, איך אפשר להכיר בו בלי המחשבה שתקלוט אותו?
האם זה פרדוקס? ללא ספק כן.
אם המחשבה היא תנאי להבנת הקיום, איך נוכל לקבוע שקיום קיים ללא מחשבה?
ואם הקיום קיים באופן בלתי תלוי, איך אפשר להכיר בו בלי המחשבה שתקלוט אותו?
האם זה פרדוקס? ללא ספק כן.
^^כמו שאמרת - 'הקיום קיים באופן בלתי תלוי'. למה שההכרה בו או הקליטה שלו תשפיע עליו?
אונטולוגיה זה הבסיס לאפיסטומולוגיה.
חוץ מזה אם אינך יכול להיות וודאי לגבי העובדה שדברים קיימים אז איך אתה יכול בכלל לטעון שיש לך אפיסטומולוגיה.
^תשובה יפה מאד. מלבד כמובן החלק שבו אתה חוזר על ניסיון ביטול העצמי שקאנט שאב מדיוויד יום.
אונטולוגיה זה הבסיס לאפיסטומולוגיה.
חוץ מזה אם אינך יכול להיות וודאי לגבי העובדה שדברים קיימים אז איך אתה יכול בכלל לטעון שיש לך אפיסטומולוגיה.
^תשובה יפה מאד. מלבד כמובן החלק שבו אתה חוזר על ניסיון ביטול העצמי שקאנט שאב מדיוויד יום.
בסדר גמור. טעיתי זה לא ביטול מוחלט כמו של דיוויד היום
^^^"אונטולוגיה זה הבסיס לאפיסטומולוגיה." אפשר להגיד גם הפוך. איך אתה יודע שהקיום לא תלוי בנו? באמת שואל
^"אפשר להגיד הפוך" בעיה רצינית, אם אתה חושב ששני הדברים יכולים להיות נכונים בו זמנית.
אם אתה לא יכול לדעת כלום אז אין פה לא אפיסטמולוגיה ולא אונטולוגיה.
באשר לעקרון הקיום, המשתמש "אריסטו" כבר ענה עליה.
על מנת שאנחנו בכלל נהיה אנחנו ונוכל לגרום למשהו בעולם להיות תלוי בנו, עלינו להתקיים. ולכן קודם להכל הקיום צריך להיות קיים.
אם אתה לא יכול לדעת כלום אז אין פה לא אפיסטמולוגיה ולא אונטולוגיה.
באשר לעקרון הקיום, המשתמש "אריסטו" כבר ענה עליה.
על מנת שאנחנו בכלל נהיה אנחנו ונוכל לגרום למשהו בעולם להיות תלוי בנו, עלינו להתקיים. ולכן קודם להכל הקיום צריך להיות קיים.
אני אשאל את זה שוב. איך אתה יודע שהקיום לא תלוי בנו? אתה והוא לא מבינים או מתעלמים מאפיסטמולוגיה
שני הדברים האלו תלויים אחד בשני כמו מרחב וזמן