שלום לילה טוב ומבורך , שאלה : מהי דעתכם הפרטית לגביי השירה הפזמון חריזה שכתבתי הלחנתי לבד?

כתבתי שיר קצר ויפה, חריזה שמסבירה ונותנת מוסר השכל.
בין צלילי המייטרים בכיכר הסמוכה לגן שרה מקהלה, וילדי הגן משחקים בשמחה רבה בגולות קטנים, יחד עם חבריהם ומתבדחים בציחקוקים באושר הפנימי שלהם בינם לבין עצמם, על הקרקע האדמית, בין הטבע הירוק והקסום,
וביניהם במקביל נשמעים קולות פעמונים, ציפורי עופות הכנף יושבות על ענפי העצים. והם גם מצייצות ושרות שיר, תפילת הלל והודיה לטבע הבריאה, שעל הקן המצוי על עץ האורן, בוקעים בייצות של גוזלים קטנטנים כשנושמים את נשימתם הראשונה אז מאותו הרגע מתחילים לפתע לזוז בציוץ שקט, וציפור האם (אימא) מטילה את בייצותם , ואפילו, הציפור האם: מגנה, שומרת, דואגת מיתוך אהבתה כלפיי גוזליה מחממת ומחבקת אותם עם שניי הכנפים שלה , למען הגוזלים שנולדו לאחרונה בחייהם, כדי שיהיה להם נוח וחמים בקן .
והיא, הציפור האם,, מתוך התמזגות של טיפול ואהבה לגוזליה,צריכה להשיג מזון לגוזליה ולעצמה, וכמובן, מוצאת ומחפשת מזון עם המקור שלה , אשר נימצא בטבע, והצמחייה .