10 תשובות
תקוע בנמל תעופה בהונגריה
קוראת ספר על קיפוד ים
שואל השאלה:
^^אוי זה עצוב
^^אוי זה עצוב
אנונימית
בסטיפס
לא מצליחה להרדם כבר חודש אחריי הפרידה בלי לבכות את חיי לדובי עם הריח שלו
כי החיים הם רצף של החלטות שגויות שגורמות למוח שלי להדליק את האור בדיוק כשאני הכי צריכה אותו לכבות.
כי אמרתי לעצמי "רק פרק אחד", ואז פתאום יש לי מערכת יחסים רגשית עמוקה עם דמויות בדיוניות.
כי שתיתי קפה ב-18:00 ואמרתי לעצמי "זה בטח לא ישפיע, אני חסינה לקפאין".
כי נכנסתי לטיקטוק לראות סרטון אחד של כלב עם משקפיים ועברו שעתיים.
כי רציתי לבדוק הודעה אחת בוואטסאפ ומצאתי את עצמי קוראת שיחה מ-2019 עם מישהי שכבר לא מדברת איתי.
כי פתאום היה לי דחוף לחשוב על כל מה שאמרתי בפגישה ההיא ב-2017 ולשכנע את עצמי שכולם שונאים אותי.
כי החלטתי שזה זמן טוב לנקות את המגירה הזאת שתמיד דוחה אותי.
כי רציתי רק לבדוק מה קורה עם הקריפטו שלי ואז גיליתי שפיתחתי חרדה כלכלית.
כי התחלתי לחשוב אם בחרתי את המקצוע הנכון ואם בכלל יש לי ייעוד בחיים.
כי השקט של הלילה מרגיש כאילו הוא מזמין אותי למסע פילוסופי עם עצמי.
כי פתאום אני משכנעת את עצמי שאם אלמד עכשיו על מערכות שלד של דינוזאורים זה יעזור לי להירדם.
כי יש לי שיחה חשובה מחר ואני כבר מתכננת את כל התסריטים האפשריים, כולל כאלה שיגמרו באפוקליפסה.
כי הגוף עייף, אבל המוח כמו ילד בן 4 אחרי יומולדת עם יותר מדי סוכר.
כי פתאום אני נהיית יצירתית בטירוף וצריכה לרשום רעיונות על ספר, אפליקציה, פודקאסט, סטארטאפ ותחפושת לפורים.
כי קיבלתי נוטיפיקציה מאיזה אפליקציה שלא השתמשתי בה שנתיים, וזה הוביל אותי למסע חקירה שגמר לי את הבטרייה.
כי הכל שקט מדי ואני מתחילה לשמוע רעשים שלא קיימים ושואלת את עצמי אם הבית רדוף.
כי נזכרתי במשהו מביך שעשיתי בכיתה ו' ומרגישה צורך להתנצל בפני עצמי.
כי ניסיתי לעשות מדיטציה ונרדמתי בעמידה ואז קיבלתי פרץ אנרגיה לא ברור.
כי השמיכה לא מסתדרת לי ואני נכנסת לוויכוח פנימי על איך לקפל אותה נכון.
כי כל תנוחה מרגישה לא נכונה, אפילו זו שכביכול הכי נוחה לי כל החיים.
כי פתאום נהיה לי חם ואז קר ואז שוב חם ואז אני תוהה אם אני חולה או פשוט מתבלבלת.
כי אני מתחילה לחשוב מה יקרה אם מישהו יפרוץ לבית שלי דרך החלון בקומה שלישית.
כי קראתי הודעה של מישהו ולא עניתי ואז התחילו ייסורי מצפון שמובילים לחשבון נפש.
כי חשבתי על שם מעולה לחתול שאין לי.
כי אני שוקלת ברצינות להתחיל לאפות עוגיות עכשיו, למרות שאין לי חמאה.
כי ראיתי תמונה של האקס באינסטגרם עם מישהי שנראית ממש שונה ממני.
כי אני מריצה בראש סרטים על שיחות שלא קרו, אבל אולי יום אחד יקרו.
כי פתאום בא לי לבכות, בלי סיבה. ואז לצחוק, גם בלי סיבה.
כי אני מנסה להבין מה הקטע שלי בכלל, למה אני כזאת מסובכת לפעמים.
כי באיזשהו מקום עמוק אני קצת נהנית מהשקט הזה, אפילו שהוא משגע אותי.
כי זה הזמן היחיד שבו אני באמת לבד עם עצמי, בלי מסכים, בלי רעש, רק אני והמחשבות.
כי אולי בתוך כל זה, אני פשוט קצת אבודה.
כי אני לא יודעת אם אני רוצה לישון או פשוט לברוח לרגע מהכל.
כי אולי זה המוח שלי שצועק לי שאני צריכה שינוי, הפסקה, נשימה.
כי אולי אני לא לבד בזה, ואיפשהו מישהו אחר עכשיו שוכב ער וחושב בדיוק את אותם דברים.
כי אולי, רק אולי, כל הלילות האלה של ערות באמצע הלילה, הם הדרך של הלב להגיד לי:
"אני צריכה אותך. תקשיבי לי."
ואני עונה בלחש, בתוך הכרית,
"אני כאן."
כי אמרתי לעצמי "רק פרק אחד", ואז פתאום יש לי מערכת יחסים רגשית עמוקה עם דמויות בדיוניות.
כי שתיתי קפה ב-18:00 ואמרתי לעצמי "זה בטח לא ישפיע, אני חסינה לקפאין".
כי נכנסתי לטיקטוק לראות סרטון אחד של כלב עם משקפיים ועברו שעתיים.
כי רציתי לבדוק הודעה אחת בוואטסאפ ומצאתי את עצמי קוראת שיחה מ-2019 עם מישהי שכבר לא מדברת איתי.
כי פתאום היה לי דחוף לחשוב על כל מה שאמרתי בפגישה ההיא ב-2017 ולשכנע את עצמי שכולם שונאים אותי.
כי החלטתי שזה זמן טוב לנקות את המגירה הזאת שתמיד דוחה אותי.
כי רציתי רק לבדוק מה קורה עם הקריפטו שלי ואז גיליתי שפיתחתי חרדה כלכלית.
כי התחלתי לחשוב אם בחרתי את המקצוע הנכון ואם בכלל יש לי ייעוד בחיים.
כי השקט של הלילה מרגיש כאילו הוא מזמין אותי למסע פילוסופי עם עצמי.
כי פתאום אני משכנעת את עצמי שאם אלמד עכשיו על מערכות שלד של דינוזאורים זה יעזור לי להירדם.
כי יש לי שיחה חשובה מחר ואני כבר מתכננת את כל התסריטים האפשריים, כולל כאלה שיגמרו באפוקליפסה.
כי הגוף עייף, אבל המוח כמו ילד בן 4 אחרי יומולדת עם יותר מדי סוכר.
כי פתאום אני נהיית יצירתית בטירוף וצריכה לרשום רעיונות על ספר, אפליקציה, פודקאסט, סטארטאפ ותחפושת לפורים.
כי קיבלתי נוטיפיקציה מאיזה אפליקציה שלא השתמשתי בה שנתיים, וזה הוביל אותי למסע חקירה שגמר לי את הבטרייה.
כי הכל שקט מדי ואני מתחילה לשמוע רעשים שלא קיימים ושואלת את עצמי אם הבית רדוף.
כי נזכרתי במשהו מביך שעשיתי בכיתה ו' ומרגישה צורך להתנצל בפני עצמי.
כי ניסיתי לעשות מדיטציה ונרדמתי בעמידה ואז קיבלתי פרץ אנרגיה לא ברור.
כי השמיכה לא מסתדרת לי ואני נכנסת לוויכוח פנימי על איך לקפל אותה נכון.
כי כל תנוחה מרגישה לא נכונה, אפילו זו שכביכול הכי נוחה לי כל החיים.
כי פתאום נהיה לי חם ואז קר ואז שוב חם ואז אני תוהה אם אני חולה או פשוט מתבלבלת.
כי אני מתחילה לחשוב מה יקרה אם מישהו יפרוץ לבית שלי דרך החלון בקומה שלישית.
כי קראתי הודעה של מישהו ולא עניתי ואז התחילו ייסורי מצפון שמובילים לחשבון נפש.
כי חשבתי על שם מעולה לחתול שאין לי.
כי אני שוקלת ברצינות להתחיל לאפות עוגיות עכשיו, למרות שאין לי חמאה.
כי ראיתי תמונה של האקס באינסטגרם עם מישהי שנראית ממש שונה ממני.
כי אני מריצה בראש סרטים על שיחות שלא קרו, אבל אולי יום אחד יקרו.
כי פתאום בא לי לבכות, בלי סיבה. ואז לצחוק, גם בלי סיבה.
כי אני מנסה להבין מה הקטע שלי בכלל, למה אני כזאת מסובכת לפעמים.
כי באיזשהו מקום עמוק אני קצת נהנית מהשקט הזה, אפילו שהוא משגע אותי.
כי זה הזמן היחיד שבו אני באמת לבד עם עצמי, בלי מסכים, בלי רעש, רק אני והמחשבות.
כי אולי בתוך כל זה, אני פשוט קצת אבודה.
כי אני לא יודעת אם אני רוצה לישון או פשוט לברוח לרגע מהכל.
כי אולי זה המוח שלי שצועק לי שאני צריכה שינוי, הפסקה, נשימה.
כי אולי אני לא לבד בזה, ואיפשהו מישהו אחר עכשיו שוכב ער וחושב בדיוק את אותם דברים.
כי אולי, רק אולי, כל הלילות האלה של ערות באמצע הלילה, הם הדרך של הלב להגיד לי:
"אני צריכה אותך. תקשיבי לי."
ואני עונה בלחש, בתוך הכרית,
"אני כאן."
אנונימית
ואו התכוננת כל חייך לשאלה הזאת^
שואל השאלה:
^^וואו אמ עמוק
^^וואו אמ עמוק
אנונימית
חד משמעית
אנונימית
ואוו ואוו^^^^