8 תשובות
עדיף להיות בודד
תכלס תלוי בבן אדם
אני כבר מעדיפה להיות לבד
לבד הכי טוב
אנונימי
בדד
בודד
זה העדפה אישית, אני מעדיפה אפס מאשר כאילו, אבל היו לי תקופות שהייתה לי חברה שאוכל להפגש איתה למרות שלא נהנתי איתה, אבל בסוף זה דועך כי כמה אפשר לצאת רק בשביל לא להשאר לבד כשלא באמת כיף. עדיף כבר לבד ולחלום שיבוא הגבר של חיי ויפיג את הבדידות;)
שואל השאלה:
^הבעיה שאני במצב המחורבן הזה כבר מגיל 14-15 , לא היה לי חברים כל תקופת התיכון(ליטרלי 0, 0 חוויות מגיל הנעורים) . קיוותי שאכיר בצבא ואותו ''חבר'' מדובר זה היחיד שהצלחתי לשמור איתו על קשר כלשהוא.
הייתי בתפקיד עלוב , שרק סבלתי ממנו . והחיילים ששירתי איתם(שזה גם לא היו הרבה ,בגלל שזה תפקיד בלי יותר מידי אנשים) עם רובם המוחלט לא היה לי משהו איתם במשותף, וחלק גדול מאוד מהם אפילו שנאתי. והבודדים שכן היה לי איתם תחומי עניין דומים /תחביבים דומים , הרצון לקשר חברי מעבר ל''חברים לבסיס/מחלקה/תפקיד'' היה רק מצדי , ככה שיום אחרי השחרור הקשר נותק לחלוטין.... ואם אותו ''חבר'' (היה שותף שלי לחדר בשנה הראשונה לסדיר) , הרצון לשמירה על קשר בא ממנו , אני חושב שהוא די בודד חברתית ,אז בגלל זה אני חשוב לו. אבל אני לא מרגיש ,וגם בשירות עצמו לא הרגשתי שיש ביננו יותר מידי במשותף.

מרגיש לי שאלוהים קילל אותי בתחום הזה ,
גם עם חרדה חברתית שקשה לי בגללה להיפתח חברתית. וגם תמיד שאני אהיה במסגרות שאני לא אתחבר לאנשים שם.
זה כבר שנים רבות ככה(כמו שאמרתי מגיל 14-15/כיתה ט), בתקופת בית הספר קיוויתי שזה ישתנה משנה לשנה , לא השתנה . אחרי זה לקראת הצבא קיוויתי שזה ישתנה ,נשאר אותו דבר.
עכשיו באזרחות כבר כמה חודשים ומיואש , מרגיש שנועדתי להיות לבד לנצח....

כמוך כבר מתחיל לחושב נטו על להכיר בת זוג שתפיג לי את הבדידות ,אפילו במעט ,ותתן לי סיבה להיות מאושר. אבל זה גם משהו שאני פוחד שלא אהיה לי , כי אני חושש שאם אצא עם מישהי ותבין שאין לי חברים(מאמין שזה ''דגל אדום '' רציני), היא לא תרצה להמשיך . בנוסף לזה בחיים לא הייתי בזוגיות ,לא הייתי בדייט ואפילו לא התנשקתי בגלל החשש הזה ..... אבל זה כבר סיפור אחר.
אנונימי
זה שאין לך חברים לא אומר שאתה דגל אדום
אני לא יודעת איך לעזור לך בלמצוא חברים
אבל אולי תנסה ללכת לעבודה שיש בה המון אנשים ואולי תוכל להכיר שם אנשים