יש איזה משהו שיושב עליי שהיה לי בקורס בצבא וזה מרתיח אותי כל פעם מחדש

זה יישמע לכם מאוד לא הגיוני לקחת את זה למקום של עצבים אבל הייתי בקורס בצבא וישנתי בחדר אני ועוד חבר, אחלה בן אדם. והמפקדת הצעירה שהייתה שם שאמורה לדאוג שהכל נקי בחדר במסדר בוקר הייתה יותר מדי צהובה וסתם רעה בלי קשר.
לי ולחבר שלי היה תמיד את החדר הכי נקי ומצוחצח שיכול להיות בכל המקום הענק שהיינו בו ולמזלנו קיבלנו חדר קטן אז אמרנו נשקיע כל בוקר ובאמת הברקנו אותו,
וכשהיא נכנסה לחדר רואים שהיא קיבלה שוק מרוב שזה נקי אבל היא עדיין הייתה צריכה להישאר במבט עצבני שהיא באה לחפש איפה להכשיל אותנו,
היא חיפשה איפה קצת מלוכלך איפה יש פירורים של לכלוך והיא לא מצאה אז היא הלכה במיוחד לאדן החלון, בין המסילות, יש את החריצים הקטנים שלא אמורים לנקות שם כי אי אפשר גם להגיע לשם פיזית ולנקות שם אבל זה לא היה מלוכלך שלא תבינו לא נכון זה היה נקי אבל היא חיפשה טיפה שחור של לכלוך או קילוף שהיה שם מראש כדי להעיר לנו וזה ממש עצבן אותי כי אני והוא הכי השקענו על החדר מכולם והיא הייתה חייבת להעיר למרות שזה לא מהמקום שלה לתת הערה כזאת,
בסדר יש את העניין של משמעת אבל מה הקשר למה לא לפרגן כשאפשר?
ולחיילים שתכף יאמרו לי שצ,
יש לי פזם יותר משנולדתם אז אין קשר בין זה לדבר המהותי שהפריע לי