כנסו פריקה אני מפונה וכבר נמאס לי

הכל התחיל ב7/10 שחדרו מחבלים הם היו צמוד לבית שלי וכמעט נכנסו ואני ראיתי אותם ואז אחרי כמה ימים שההינו במקלט אטום בלי מיים או אוכל או חשמל או קליטה התפננו לאיזור המרכז ומשם התגלגלנו ועברנו מעל 10 מקום שבהם גרתי בשנה האחרונה והבית שלנו נהרס ממש כולו כתוצאה מהמלחמה ולהורים שלי לקח המון זמן להתחיל לשפץ בגלל שהם היו בטראומה מכל הסיפור (אני ממש לא שופט אותם גם אני הייתי) ובעצם אני מפונה עד היום ועוד לא ידוע מתי נחזור הביתה וכבר אני סובל אין לי את הפינה של עצמי או אין לי כלום כל מה שהיה לי אינינו וכבר נמאס לי ואני לא יכול עוד כל היום אני רק מחכה לרגע הזה שנחזור הביתה לבית שלי שגרתי בוא וזה לא מקל עלי שאני כיתה יא ומתעקש להצליח בלימודים מה לעשות אוף בא לי לחזור לבית