אני באמת אובדת עצות אני כבר לא יודעת מה לעשות והסיטואציה הזאת שוברת אותי..

אני ואמא שלי רבנו מיום חמישי אני לא מדברת איתה היא לא מדברת איתי, אני עושה חמשושים בצבא , יש לי בן זוג ארבעה חודשים כמעט (הייתי לפני זה בעוד שתי מערכות יחסים אחת ארוכה של שנתיים אחת קצרה), תמיד הרגיש לי שהיא לא אוהבת במאה אחוז את הבני זוג שלי אבל זה לא האישיו כבר, הבן זוג שלי כרגע באמת עושה הכל בשבילי, הבן זוג שלי יוצא כל סופ"ש שני מן הסתם שארצה להיפגש ולישון איתו כשהוא יוצא אז אנחנו בדרך כלל ביחד מחמישי בערב עד שישי אחרהצ ואז נפגשים שוב בשבת אחרהצ, אני נפגשת עם חברות שלי גם ובכללי מפנה זמן זה לא שהוא כל העולם שלי, ובסופ"שים אחרים בכללי יש לי יותר זמן, אמא שלי פשוט כל הזמן פותחת על זה שאני נוסעת אליו, שהוא בא לפה, כבר לא נעים לי להכניס אותו הביתה היא אמרה לי בחמישי למה את צריכה לנסוע אליו במצב הזה למה את לא יכולה לנסוע אליו מחר, מבחינתה שלא אשן איתו והיא לא מבינה את הקושי בכלל שאני חווה כל הזמן, קשה לי כבר בצבא והיא רק מעמיסה עליי זה כל פעם תירוץ אחר, אנחנו גרים מרחק שעה אחד מהשני, היא גורמת לי כל פעם להרגיש רע שיש לי בן זוג ביום חמישי נסעתי אליו במצב רוח רע בטירוף לפני זה לא הפסקתי לבכות שעתיים וקיבלתי התקף חרדה, אני אמורה להיות מאושרת ועמוק בפנים מרגישה כל כך רע, לא אמרתי לה ביי שיצאתי וגם בשישי שחזרתי היא לא דיברה איתי היא אמרה לי רק התעצבנה עליי על משהו אחר וכבר לא עניתי לה, עכשיו כל המשפחה שלי יצאה והם אפילו לא העירו אותי לבוא איתם, הוא אמור לבוא אליי אחרהצ ולישון אצלי אני באמת לא יודעת איך להגיד לאמא שלי וגם שלא ירגיש בתחושה מגעילה שהוא בא לפה, אני באמת מרגישה כבר כל כך רע אני כל כך כועסת עליה וכאב לי