להורים שלי לא אכפת שאני סובל בבית ספר

זה לא שיש עלי חרם
וזה לא שאין לי חברים
אני פשוט סובל שם!
מעולם לא נהנתי בבית ספר אפילו לא דקה והפסקות עם חברים לא משהו שגורם לי לאהוב את בית ספר.
היום לגמרי! הבנתי כמה לא אכפת להורים שלי כמה אני סובל.
וזה התחיל ככה: יש לנו שעתיים שנחשבות שיעורי חוגים אתה בוחר חוג שמעניין אותך ונכנס אליו אני בחרתי בחוג חייב לציין שהחוג הוא לא חשוב או משהו זה יכול להיות גם חוג משחקי קופסא.
במקביל אני התחלתי שיעור פרטי עם המורה מבית ספר באנגלית אז שיניתי שבמקום שאני יסיים יותר מאוחר אני יהיה שעה אחת בחוג ושעה שנייה בפרטני.
ההורים שלי לא רצו בזה ! איזה הורה בעולם מעדיף שאני יעשה חוג במקום ללמוד אנגלית!
והם ממש רוצים שאני ישאר עוד שעה אחרי הלימודים!
אין לי כוח אליהם