אני חושבת שיש לי בעיה נפשית ולא יודעת מה לעשות

תדברי עם הורים את צריכה את העזרה שלהם הם ממש ישמחו שתספרי להם עדיף פדיחה מלשמור בלב

ללכת לרופא ולהפסיק להאמין לגוגל לגבי אבחונים, אפילו הסימפטומים שמופיעים בגוגל הרבה פעמים לא יהיו נכונים/מדויקים.

ילדה תרגעי אין לך מחלת נפש דיי להמציא מחלות נפש ולחשוב שאתם מיוחדים

יש מלא אנשים שיש להם דימיון של תרחישים לא מציאותיים, תבדקי למה זה קורה והאם את יכולה לשנות ולהזיז את זה במקום למצוא לזה שם ולקבע את זה כ"מחלה" ולהצמיד לעצמך את התווית הזאת
זה מה שאני לא אוהב בדור הזה מישהו קצת לא מרגיש טוב ישר נותן לזה שם אומר שהוא חולה ובעצם מצמיד את האנרגיה השלילית שתהיה עליו לתמיד במקום לנסות לשנות את זה

זה מביך אותך כי את שמה את זה בכותרת של "יש לי הפרעה נפשית" את לא צריכה לחשוב על זה ככה, לכל בןאדם עש מצבים רפואיים שונים והכל הגיוני

שואל השאלה:
תראו באמת שקראתי על זה הרבה ואני לא מעוניינת להצמיד לעצמי תוית של חולת נפש, אבל זה דבר שחקרו אותו רק בכמה שנים אחרונות ובגלל זה אין לו עדיין טיפולים וזה בכלל לא מוגדר כמחלת נפש אלה כתופעה מסוימת שיש לטפל בה

אני סך הכל מודאגת ובוכה את חיי עכשיו כי זה מרגיש לי כבר חריג מידי אז במקום לשפוט אתם מוזמנים לתת לי עצה פחות ביקורתית

למה את כל כך מודאגת מה השתנה עד עכשיו? אמרת שאת ככה הרבה זמן
כל עוד את בסדר אין לך סיבה לדאוג זה בסך הכל חלק מהאופי שלך לא מחלת נפש

את מרגישה שהתופעה הזאת משפיעה עלייך בצורה חריגה?

שואל השאלה:
^^כי ככל שהזמן עבר זה החמיר, בעיקר בתקופות שיש לי עומס בלימודים למשל,
וקשה לי להתנהל עם זה ביום יום

^וכן, מאוד

^^^^
העצה שלי היא לא ביקורתית אלא מעשית,תלכי לרופא/פסכיאטר/פסיכולוג, שיאומר לך מה באמת יש לך/אם יש לך את זה, ואיך אפשר לטפל בזה.
גוגל אוהב לדחוף דברים לא קשורים בכלל ולגרום לזה להישמע קשור.

שואל השאלה:
^הבנתי את מה שאתה אומר, אבל אני לא יכולה ללכת לאף אחד לאבחן את זה כי עדיין לא נקבעה דרך לאבחן את הדבר הזה(שוב, זה לא מוגדר כמחלת נפש)

את יכולה לפרט יותר? מתי זה קורה? למה זה קורה..? האם את מנסה להתנגד למחשבות האלה? כי אם כן זה רק מגביר אותן. עדיף לקבל אותן וזאת הדרך היחידה שהן יעברו

^^
אם לא נקבע לזה אבחון אז עוד יותר ללכת לפסכיאטר ובמקום לחשוב ישר שיש לך משהו שלא בטוח שקיים בכלל לבדוק קודם כל את האפשרות שיש לך משהו אחר שקיים בטוח וניתן לטיפול
(בשביל שמשהו יהיה "הפרעה" זה צריך להשפיע רק על חלק קטן מהאוכלוסיה)

שואל השאלה:
^^זה קורה בעיקר בתקופות שיש לי עומס ואני מרגישה מוצפת
אני לא מרגישה בנוח לשתף יותר מזה אבל זה בעיקרון הסיבה לרוב הדבר הזה

^ותראה עכשיו הבנתי אותך יותר טוב, אבל זה עדיין מפחיד אותי כי אפילו ההורים שלי לא יודעים מהחרא הזה ואני לא יודעת איך לספר את זה

למה את לא מרגישה בנוח את פה באנונימי את יכולה להיות גם בת 60 שאוהבת לאכול חתולים ואני לא אדע לעולם מי את

שואל השאלה:
בסדר אבל זה כבר מרגיש לי חשוף מידי
בואי קצת מוזר לי לדבר על הסיטואציה גם אם זה באנונימי בסטיפס

אני חושב שיעשה לך טוב לשחרר את זה ולדבר על זה כי כרגע זה נשמר אצלך את צריכה לבטא את זה החוצה בין אם פה ובין אם פסיכולוג זה עוזר לשחרר

כי אז לא תהיי לבד עם זה כבר

אחת מהסיבות המרכזיות לכך שהתופעה קורית היא צפייה בסדרות. הסיבה לכך היא שהצפייה בסדרות מציגה מציאות דינמית ומעניינת ומצד שני המציאות שסביבך מעמתת אותך עם קשיים וההתמודדויות, מה שלא קורה לך כצופה בסדרה מהצד, כך שהמוח מבין באיזשהו שלב שיהיה יותר רגוע לדמיין מציאות אחרת ולשקוע בה כמנגנון התגוננונותי. הדרך לצאת מזה היא הימנעות בצפייה בסדרות והתעקשות להתחבר פרקטית למציאות שסביבך במישור הכרונולוגי של מה את עושה כרגע בתקופה הנוכחית בחיים שלך ועבור איזו מטרה. אם את מרגישה שאת דמות בסדרה אבל דמות מעפנה ומדוכאת תשני את ההשקפה ותאמיני שאת יכולה להצליח ותעשי מאמצים קטנים שיקדמו אותך למטרה שאת מבינה שראויה עבורך כרגע. בנוסף, תדעי שיש לך את האפשרות הטכנית לזהות מתי את בדימיון ולבחור ישר לצאת ממנו במחשבה של אני במציאות כרגע מתוך תפקיד ואני מתכוונת למלא אותו (זה יכול אפילו להיות ללכת לישון כי זה מה שראוי לי לעשות כרגע לפי הלו"ז שהגדרתי)
בהצלחה

לכי לאיש מקצוע

אחותי אני ככה כבר שנים ולא ידעתי שיש עוד אנשים כאלה ושזה הפרעה נפשית בכלל
הלם

היי,
כל הכבוד שיש לך את האומץ והפתיחות לשתף אחרים ברגשות שלך ולבקש עזרה.
קודם כל, אין לך שום סיבה להתבייש במה שעובר עליך.
כל בן אדם הוא אולם ומלואו ורגשות שלו זה משהו ייחודי.
הורים שלך הם אנשים הכי קרובים שאוהבים אותך ויעשו הכל בשבילך.
אז מאד רצוי שתדברי עמם על זה וביחד תמצאו את הדרך הטובה ביותר לטפל במצב שנוצר.
שיהיה בהצלחה!

אנונימית יקרה,

שומעת בין מילותייך את תחושת האשמה ואולי גם המבוכה. הרבה אנשים מתמודדים עם קשיים שונים ולפעמים לוקח זמן למצוא את המילים המתאימות או את הדרך לשתף. משערת שההורים שלך ירצו לעזור ברגע שידעו שאת מתמודדת עם קושי מסוים. אולי תוכלי להתחיל בכך שתספרי להם שאת מתמודדת עם משהו שמפריע לך ושהיית רוצה להתייעץ עם איש מקצוע לגביו. אולי את יכולה לתאר להם את התחושה שאת חולמת בהקיץ יותר מדי ולפעמים זה מפריע לך.

לפעמים חלימה בהקיץ היא גם דרך להירגע או לברוח קצת לעולם אחר. ייתכן שלפנות לאיש מקצוע יוכל לעזור, אם את מרגישה שהחלימה בהקיץ מפריעה לתפקוד היום יומי שלך, אולי תוכלי באמצעות הטיפול ללמוד כיצד לנהל את החלימה בהקיץ בצורה טובה.

הנכונות שלך להתמודד ולחפש מידע בנושא, מעידה על כוח פנימי גדול. מקווה שתמצאי את הדרך לקבל את התמיכה וההכוונה שאת זקוקה להן.
בינתיים, מזמינה אותך לשתף בתחושות ובמחשבות בצ'אט שלנו בעמותת סה"ר, בו תוכלי לפרוק מהקושי שאת חווה במרחב לא שיפוטי ומכיל. מצרפת את הלינק לצ'אט ואפשר לפנות גם בוואטסאפ במספר 055-9571399.

שלך,
מתנדבת סה"ר

היוש
כדאי לבקש טיפול

זה ממש מתסכל, חלימה בהקיץ שהופכת להתמכרות ולמצב שהוא ללא שליטה זה ממש קשוח, אבל יש לזה סיבות שבגללן זה קורה וזה מומלץ לא לשמור בלב ולנסות לטפל בזה. את לא לבד