אתם חושבים שאנשים הם אינטרסנטיים, שמדי פעם מבליח בהם אמפתיה? או האמפתיה יותר בסיסית בהם, והיא יותר מובנית בהם?

האמפתיה היא גם מתוך אינטרס

שואל השאלה:
מעניין. למה?

לא נכון
בני אדם הם אמפתיים בטבע ומחונכים להיפרדות ותחרותיות

שואל השאלה:
לא הבנתי
את כאלו מתכוונת שהם אמפתיים, או מחונכים להיפרדות ותחרותיות (כלומר אינטרסנטיות)?

אני מתכוונת שמחונכים לאינטרסנטיות

שואל השאלה:
וואו, נקודת מבט מאוד מעניינת, ייתכן

אני חושב שהם גם וגם. נולדים עם שני היצרים וכמו שכתבת וכמו שידוע לכולם חינוך יכול להגביר ולחזק את היצרים האלו. מטרת שני היצרים האלו היא לעזור לאדם לשרוד ולהצליח בחיים לכן לדעת להיות אמפתיים כלפי אנשים יכול לתרום להסתגלות ותמרון בחברה ומאידך להיות אינטרסטן תורם להשגת מטרות ושיפור עצמי.

האם אתה יודע לומר למה הילדים התנהגו כמו שהם התנהגו? לא בהכרח הם פעלו מתוך איזה "דחף טבעי" של "חיות", אנשים מגיל קטן פועלים בהתאם לסיפורים ולחוויות שמספרים להם. ההסתכלות על ילדים כ"דף נקי" היא לא נכונה. אין אדם שהוא "דף נקי" או "קבוצת ביקורת" בקונטקסט הזה.

אנשים חיים בדואליות תוך סתירות פנימיות מרובות, הם גם אינטרסנטים וגם אמפתיים אבל האופן שהם מתנהגים משתנה בהתאם למה שהם למדו.

שואל השאלה:
בחור טיפוסי

הסיפור פה מראה ילדים שלכאורה היו אמורים לרחם על זולתם אם יש להם אמפתיה פנימית
ואם האמפתיה הייתה טבועה בהם, אז כמו לאכול שזה אוטומטי ככה גם לרחם זה אוטומטי, למה הם לא ריחמו?

ובעיקר ששם לא היה שום אינטרס רציני להתעלל בהם.
ורק כשהם גדלו הם גילו את האמפתיה הזו. זה די מראה שהחינוך גרם להם את האמפתיה הזאת, שלא הייתה בהם בגילאים קטנים.

לאט לאט אני יותר נוטה לזה שאנחנו ייצורים אינטרסנטיים ועם נגיעות אמפתיה לא עקביות בלבד. והחינוך מייצר לנו אמפתיה רצינית

ואגב בשאלה כתבתי אינדיקציה ולא הוכחה, בגלל הסיבה הזו, שאולי באמת הייתה השפעה כלשהי של חינוך

למה הם לא ריחמו? כי גם שבטיות טבועה בבני אדם. את זה החברה כן מלמדת, גם בתוכניות ילדים יש "רעים". אינטרסים זה בעיני המתבונן, אולי בעיניך זה נראה סתמי, אבל סביר להניח שלילדים היה מוטיב שהצדיק בעיניהם את ההתנהגות הזו.

אגב זה שאתה אומר שלא היה להם אינטרס לעשות את זה דווקא מחליש את הטענה שלך בקשר לאינטרסנטיות.

שואל השאלה:
ברור שהיה להם מוטיב מסוים, השאלה כמה משמעותי

אבל זה מה שבדיוק מה שזה אומר שאמפתיה אין לה ערך!
תמיד יש לנו אינטרס קטן שהאמפתיה נעלמת מפניו
אז לכן גם אם היא קיימת היא בקושי צצה על פני השטח, ולכן היא לא עקבית ולא רלוונטית.

כמה משמעותי? מספיק משמעותי כדי שיתגבר על האמפתיה שלהם. זה לא אומר שהיא לא שם. בוודאי שיש מידות שונות של אמפתיה באנשים שונים, וגם צריך לקחת בחשבון את הדינמיקה הקבוצתית שמשפיעה על קבלת החלטות - אבל בגדול אמפתיה כן רלוונטית ועקבית למרות שלפעמים אפשר להתגבר עליה.

שואל השאלה:
כרגע אין הוכחה לאמפתיה טבעית, אבל גם אין הוכחה שלא, בגלל שהאינטרסנטיות יכולה להעלים כל זכר אליו, זה מה שיצא לי מהמסקנות שלי.

אינטרסים יכולים להעלים את האמפתיה לפעמים. לא תמיד. זו הפואנטה.

שואל השאלה:
השאלה אם האמפתיה הזו נוצרה לך מחינוך והיא לא טבעית

איך אפשר לדעת אחי? אפשר לחשוב על חסידי אומות עולם שהצילו יהודים בשואה למרות שהחברה חינכה אותם לעשות אחרת, ואפשר כמו שאתה אומר להסתכל על ילדים בגן שמתעללים אחד בשני. מה כל זה אומר? לדעתי זו שאלה ריקה מתוכן. אנשים הם יותר מורכבים משאלות כאלו. זו בקושי שאלה מדעית. איך אפשר לחקור אותה אמפירית? אני נוטה לחשוב שאי אפשר.

שואל השאלה:
צודק שאי אפשר לדעת לכאורה :)
תודה על התגובה

באהבה