אני מרגישה שאני לא חייה את החיים שאני רוצה

יש לך חוגים מועדוני נוער, בית ספר.. ואם את בישוב קטן תנסי להסתובב גם בערים הגדולות שקרובות תמיד מוצאים שם חברים

שואל השאלה:
אשדוד ואין לי איפה לטייל חוץ מהים^^^

מזדהה. אבל אני לא בן 15, אני 18. ולדעתי וגם אני מאמין במה שכתבו למעלה, שתעריכי את מה שכן קיים. זה פשוט גיל כזה שליזום זה כאב ראש ודברים לא הולכים כמו שצריך ושום דבר לא מרגיש נכון.. שאני אפילו מאמין שאם מה שהיית רוצה לחוות היה קורה את לא היית מרגישה כמו כשזה בדמיון שלך.
כל העולם הזה של המסעות זה יותר קטע שבאמת אפשר לעשות, בעיקר בארץ, כשאתה בגיל ה 18 20+. וזה תקופה שבה את כבר מוצאת אנשים נכונים לעשות את זה איתם ודווקא ההיעדר של זה בגיל ההתבגרות כשממש רצית הופך את הכל למוערך עוד יותר לפחות אצלי ואני באמת זוכר את הרגעים האלה בזיכרון שמעלה חיוך. תזכרי לא להיות בטלפון ולסחוט תמונות מהסיטואציה! אני אוהב לקחת איזה מזכרת שיש עליה בדיחה קבוצתית שכל מי שהיה שם מבין

שואל השאלה:
נכון ואני מאוד אוהבת את הים ולא נמאס לי ממנו בחיים אבל אני רוצה גם לטייל ביותר טבע ולראות ומקומות חדשים

שואל השאלה:
אני פשוט נפחדת להפסיד ולבזבז את הגיל הזה שלא יחזור לעולם

שואל השאלה:
אני באמת רוצה אין לי עם מי (רק משפחה וגם זה לא בטוח) וזה מבאס אותי מאוד
גם אין לי לאן לצאת אולי יש לך רעיונות

תצאי לטיול זהו ההזדמנות שלך להרים הילוך, תייצרי כמה שיותר אינטרקציות וקשרים

וואלה הי לי את הפחד הזה. ואז קלטתי שכל מי שאלו היו השנים הכי יפות שלו המשיך להסתכל עליהם בקנאות באדם מבוגר. ורובם תקועים בגיל הזה שהם היו מרכז העניינים וזה עושה בעיות בעתיד והם תמיד מסתכלים על העבר במקום להסתכל על מה שיכול להיות עכשיו.
אני מרגיש שזה שהשנים הכי טובות שלי לגמרי לגמרי עוד לא הגיעו זה דווקא דבר טוב