זה כפוי טובה מצידי להרגיש שהילדים בכיתה שונאים אותי למרות שהם לא?

הגיוני

לא

הגיוני לגמרי גם אני בכיתה ז' וח' הייתי לבד ולא התנהגו אליי מגעיל פשוט לא דיברתי עם אף אחד אבל כשכן דיברתי עם מישהו אז הם היו נחמדים עכשיו כשעברתי כיתה מצאתי הזדמנות לדבר עם ילדים חדשים ועכשיו יש לי הרבה חברים ואני מרגישה שהכיתה שלי אוהבת אותי ממליצה לך גם לנסות לדבר ולהתחבר עם אנשים זה הגיוני לגמרי

זה לא רע שאת מרגישה ככה, אבל זה נראה שהם לא שונאים אותך.
גם אצלי זה ככה עם חלק בנות בכיתה, אני פשוט לא כל כך מדברת, בטח שלא ניגשת סתם ככה לדבר עם בנות, אבל (חלקן) נחמדות אם אנחנו מדברות.
הם פשוט לא כל כך מכירים אותך כנראה אז זה יותר כמו שלום שלום כזה, לא שנאה. הם נחמדים.

גם אנשים לא נוטים ישר להיות חברים עם כולם. אם יש ילדה חדשה ורואים אותה לבד בהפסקה, יש כאלה שלא אכפת להם, יש כאלה שלא יודעים איך לגשת ולעזור ומפחדים שהם סתם מפריעים אבל אין ממש הרבה כאלה שבאים ומדברים ומתחברים. אז צריך להיות האמיץ או החזק ברגע הזה ולהיות זה שמדבר ולאט לאט אנשים מתחברים ונהיים חברים.