לגיטימי שאמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה שהיא תשתף אותי בבעיות הכלכליות שלנו?

זה לגיטימי לחלוטין. כל הכבוד שעמדת על שלך. בנוגע לעלבון שלה, תוכלי לנסות להסביר לה בכנות איך זה גורם לך להרגיש ומשפיע עליך, ושזה לא אישי כלפיה. אם היא עדיין מתנהגת בצורה נעלבת או מתקשה רגשית, זה שלה - האחריות על הרגשות שלה היא לא עליך.

שואל השאלה:
^^^^ברור שאמרתי את זה בעדינות, אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני כועסת בגלל זה, אני פשוט מעדיפה לשמוע על זה פחות בגלל שאני כבר מודעת לזה מספיק
^^^14, אם אני לא טועה בקיץ אני כבר אוכל לעבוד אבל גם ההורים לא מסכימים לי כי הם טוענים שהם יכולים להביא לי דמי כיס
^^לא ממש הבנתי מה התכוונת

הם צריכים להבין שזה לא עובד ככה לרשום אותך לבית ספר פרטי לא לתת לך לעבוד ולשלם דמי כיס ולהתלונן בפנייך על זה פעם הבאה שאמא שלך מדברת איתך על המצב הכלכלי תגיעי איתה להסכם אז שיתנו לך לעבוד בחופש גם ככה הכי נוח וזה יקל עליהם שיש לך כסף משלך

שואל השאלה:
אני מלכתחילה לא רציתי ממש ללכת לבית ספר הזה כי שיטת הלימוד לא באמת שונה משל בתי ספר אחרים, הם שולחים אותי לשם רק בשביל "השם", יעני שיהיה לי יותר סיכוי להתקבל לאוניברסיטה מאשר מישהו שלמד בבית ספר ציבורי, שבעיניי זה מטומטם כי זה סתם מלא כסף בשביל כלום
ואני גם ככה לא מבקשת מהם כמעט כסף כי אני לא יוצאת לבילויים בכלל ואני גם לא עושה שופינג, אבל הם לא נותנים לי לעבוד ואפילו לא לעשות בייביסיטר כי הם טוענים שיכולים לנצל אותי ושיש מספיק כסף כדי שאני לא אעבוד

היי אנונימית
זה לא פשוט להבין מההורים שלנו שהמצב הכלכלי בבית הוא לא טוב
אני מבינה מה שאת אומרת שאין לך סיבה להתעסק בזה כיוון שאין לך באמת יכולת לעזור
את כן עוזרת בכך שאת לא דורשת הרבה הוצאות וקשובה למצב בבית
וזה בסדר ששיתפת את אמא שלך במה שאת מרגישה והיית קשובה לעצמך.
אין ספק שלראות אחרים שחיים ברמת חיים אחרת גורם להרגיש פחות טוב מהם אבל חשוב לזכור שלכל אחד יש את החבילה עימה הוא מתמודד, גם אם יכול להיראות מאוד מפתה במקום אחר, גם שם לא מושלם
ההשוואה כמו שאת אומרת רק מורידה אותך לכן אולי תנסי לא להתעסק בחייהם של אחרים אלא בשלך ומה שכן יש לך.
כמו שזה נראה ממה שרשמת יש לך הורים שדואגים לך, לחינוך שלך, שיהיו לך את התנאים הטובים ביותר על אף המצב בבית וזה נפלא.
אני אביב ואני מתנדבת בעמותת עלם שמלווה בני נוער וצעירים ברשת. אשמח להזמין אותך לשיחה בה נוכל לחשוב יחד על הדברים. אפשר בפרטי (פה בצ'אט), באינסטגרם / בטיקטוק (elem.digital)
או בווטסאפ משמונה בערב ועד חצות (מצרפת לינק)

זה לא משהו לומר כמו שזה לא משהו שאמא אמורה לעשות. את לא היית צריכה והיא גם לא

^היא לא צריכה לשתף פעולה עם משהו שפוגע בה רגשית. מותר לה לנסח גבול בצורה מכבדת. אם יש משהו שפוגע בה, מותר לה לעמוד עליו, ולא רק לחכות שההורים יקלטו, יזכרו וגם יישמו
להביא את הצרכים שלה בצורה נעימה ולהגן על הבריאות הנפשית שלה זה משהו שמכבד את כל הצדדים בקשר.

בת כמה את?
ולגיטימי היא לא אמורה להגיד לך את זה וזה לא נעים לשמוע את זה גם בתור ילדה

צריך להגיד את זה בעדינות
ולהשתדל לעזור להורים במה שאפשר
אבל מבינה אותך ממש

שואל השאלה:
משחק הדמעות
קודם כל אני לא אומרת שזה לא מעניין אותי, אלא שאני מעדיפה פחות לשמוע על זה, בגלל הסיבות שציינתי. דבר שני מי אמר לך שלא נתתי להם צ'אנס... ממש לא הבנת אותי נכון...
אתה חושב שאני מתנהגת באנוכיות אבל אני ממש לא הצבתי בפניהם תמרור עצור?? אני הסברתי יפה מאוד מה הסיבות לכך.

אני לא רוצה להרגיש ממש רע לגבי המצב שלנו כשבפועל הוא לא כל כך רע, פשוט כשמדברים על זה מגזימים...

שואל השאלה:
קודם כל לפעמים אנשים שואלים שאלות כדי להרגיש הקלה שאנשים יגידו להם שהם לא עשו משהו רע. דבר שני, המקרה שלי והדוגמא שהבאת הם דברים שונים לגמרי...
השיחות על המצב הכלכלי שלנו קיימות כבר המון שנים, וכל פעם זה רק גורם לי להרגיש רע יותר, זה פיזית משפיע על חיי. לעומת משפחות אחרות שההורים אומרים לילדים שלהם "המצב שלנו יהיה בסדר" ו"מפה זה רק למעלה", אצלי זה בדיוק ההפך.
הדוגמא שהבאת זה לא משהו מתמשך שקורה במשך שנים. ומי אמר שאני לא מעודדת את אמא שלי? אני דווקא מאוד כן, אבל לפעמים קשה לי כל הזמן לשמוע על זה, אבל זה ממש לא אומר שאני לא מעודדת אותה.

אתה סתם שופט אותי ואומר עליי דברים לא נכונים, אף אחד לא אמר לך שאני לא מעודדת את אמא שלי ואני ממש לא שמה לה תמרור עצור.