איזה שיר של רדיוהד נגע בכם במקומות הכי רגישים, ובאילו רגעים זה קרה?

למה זה מנוסח כמו שאלה בספרות

אני כבר פחות שומע רדיוהד כי הם נמאסו עליי, אם אני רוצה לבכות לשיר (שזה קורה לפעמים ואני מספיק גבגבר בשביל להודות בזה) זה לרוב יהיה משהו שמרגיש לי קצת יותר אישי, לא יודע אם זה בגלל שאני חושב את עצמי מיוחד או שסוג הדיכאון שלי הוא לא בדיוק סוג הדיכאון של תום יורק

אבל כן אגיד שhow to disappear completely מעורר אצלי רגש כזה של הרפיה. במיוחד כשהכינורות חוזרים לקראת הסוף למוטיב הזה של השני תווים (כשאני חושב על זה קצת מדמה נשימה... אולי זאת הייתה הכוונה?). לא חושב שהיה רגע ספציפי שזה קרה, אבל השיר הזה הרגיש לי כמו לדעת שהמצב לא באמת משתפר אבל לקחת נשימה עמוקה משחררת כזאת בכל מקרה. מרגיש כמו להיות בידיעה שהמצב עדיין ויישאר רע אבל בכל זאת להמשיך לנשום, אם זה הגיוני

שואל השאלה:
אני מזדהה, ומבין את מה שאתה מנסה לומר:)
ולא שמתי לב לחזרה ההיא של שני התווים, אני אאזין, ואבחין להאזנה הבאה שלי לשיר, אבל זה יכול להיות עוד רובד לשיר, גם אם הלהקה לא התכוונה לכך.
חח וזה הנוסח שלי, אני פשוט רוצה שיבינו את מה שאני מנסה לשאול, שבאמת יחושו את זה.

קריפ

motion picture soundtrack

קארמה פוליס ברגע שזה היה באינווינסיבול