מחר מתחילה ללמוד קורס ציפורניים וקצת מבואסת...

אני באה בכלל מעולם אחר, סטודנטית שנה ד לחינוך והוראה והבנתי שהמקצוע הזה בכלל לא בשבילי. החלטתי ללכת על כיוון שהרבה זמן חשבתי עליו והוא ציפורניים. נרשמתי למישהי ממש איכותית מהאזור שלי, כן קצת יקר אבל על איכות משלמים. סיפרתי לאחותי הבכורה שהיא כבר ב35 והיא בעצמה לא עובדת (היא נשואה עם 2 בנות וגרה בבית משלה אבל היא עקרת בית) וכל הזמן עושה קורסים ולא עושה איתם כלום בסוף והיא קצת סוג של צחקה על זה שאני רוצה ללמוד ציפורניים ולמה דווקא את זה ומה רע בהוראה וכל זה. היא אמרה לי לחשוב על זה קצת ולא למהר וזה יקר מאוד ויש מקום יותר זול ללמוד ציפורנים באיזו מכללה לנשים בעכו (אני מהקריות) אבל אני חושבת ששם זה לא כזה איכותי. היא גם אמרה שההורים "יאכלו אותי בלי מלח" כשהם יגלו. לא סיפרתי להורים שלי כי אני מפחדת שככה הם יגבו ולא יתמכו בי. לאחותי לא סיפרתי שכבר נרשמתי לציפורניים אחרי איך שהיא הגיבה... הבן זוג שלי לעומת זאת כן תומך בי. אבל זה מאוד מבאס שבמשפחה שלי לא תומכים במשהו שאני רוצה לעשות, אני כבר בת 22 ויש לי כסף בצד שאני חוסכת כבר הרבה זמן בשביל כל זה. אז אני במצב רוח קצת מבואס כזה וכמובן שיש לי חששות שאם אני לא אצליח בתחום בסוף והכל אבל מצד אחר אני בלב מאמינה שזה יקח זמן וצריך להשקיע ולרצות להצליח ולהאמין שאצליח ומאמינה שזה יקרה. קיצר אני קצת מבואסת..