5 תשובות
תאמין לי שגם לי כואב על מה שקרה, זה באמת ממש עצוב.
מותר לך לבכות, מותר לך להיות עצוב על זה אבל אתה צריך לזכור שאתה לא אשם בזה שהם נחטפו ואתה לא אשם ברצח המזעזע הזה.
מותר לך לבכות, מותר לך להיות עצוב על זה אבל אתה צריך לזכור שאתה לא אשם בזה שהם נחטפו ואתה לא אשם ברצח המזעזע הזה.
אנונימי יקר,
הארוע הזה, הרצח הנורא של אם ושני פעוטות על ידי ארגון טרור אכזרי הוא אירוע כל כך מטלטל... וכל כך מציף רגשית שגם תחושת אשם יכולה להתעורר. עם שלם עבר- ועודנו עובר טראומה קשה ומתמשכת בשנה וחצי האחרונות. ואין פה חוקים, בטח לא לרגשות.
עם שלם בוכה ומתאבל על שירי, אריאל וכפיר. וזה שאתה נע על מנעד רגשי שכולל גם נקיפות מצפון ותחושת אשמה, זה לגמרי נורמלי.
אבל אולי נכון יהיה בזמנים הקשים האלה לנסות קצת להכפיף את הרגש להיגיון. להזכיר לעצמך שללא ספק יש אשמים באירוע המזעזע הזה, ואתה בוודאי אינך אחד מהם. כי במציאות, בעולם הממשי, לא היתה לך כל אפשרות להשפיע על השתלשלות האירועים או להציל אותם.
חשוב שתדע שאתה לא לבד עם התחושות האלה. רבים האנשים שמסתובבים עם תחושת אשמה כלשהי מעצם העובדה שהם חיים ולא נפגעו מאירועי השבעה באוקטובר. תחושה לא הגיונית, אולי, ובכל זאת, כזו שלא ניתן להתעלם ממנה.
מה הסיכוי שיש לך בן.ת משפחה או חבר.ה קרובים, שאתה יכול פשוט לשתף במה שעובר עליך? להוציא קצת מהתחושות המחניקות האלה כדי שמישהו שרואה אותך בעיניים טובות יידע לתת לך כתף לבכות עליה, או חיבוק אמיתי? לפעמים השיתוף, גם של הדבר הכי קטן, יכול להקל כל כך...
אם תחוש יותר בנוח במרחב אנונימי, אתה מוזמן לפנות אלינו בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט אישי ואנונימי, לשתף מה שתבחר עם מתנדב.ת שיעשו כל שביכולתם להעניק לך אוזן קשבת ותמיכה.
מצ"ב קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399
שולחת לך חיבוק וירטואלי מחזק, ומאחלת לך ימים טובים ,
שלך מתנדבת סה"ר
הארוע הזה, הרצח הנורא של אם ושני פעוטות על ידי ארגון טרור אכזרי הוא אירוע כל כך מטלטל... וכל כך מציף רגשית שגם תחושת אשם יכולה להתעורר. עם שלם עבר- ועודנו עובר טראומה קשה ומתמשכת בשנה וחצי האחרונות. ואין פה חוקים, בטח לא לרגשות.
עם שלם בוכה ומתאבל על שירי, אריאל וכפיר. וזה שאתה נע על מנעד רגשי שכולל גם נקיפות מצפון ותחושת אשמה, זה לגמרי נורמלי.
אבל אולי נכון יהיה בזמנים הקשים האלה לנסות קצת להכפיף את הרגש להיגיון. להזכיר לעצמך שללא ספק יש אשמים באירוע המזעזע הזה, ואתה בוודאי אינך אחד מהם. כי במציאות, בעולם הממשי, לא היתה לך כל אפשרות להשפיע על השתלשלות האירועים או להציל אותם.
חשוב שתדע שאתה לא לבד עם התחושות האלה. רבים האנשים שמסתובבים עם תחושת אשמה כלשהי מעצם העובדה שהם חיים ולא נפגעו מאירועי השבעה באוקטובר. תחושה לא הגיונית, אולי, ובכל זאת, כזו שלא ניתן להתעלם ממנה.
מה הסיכוי שיש לך בן.ת משפחה או חבר.ה קרובים, שאתה יכול פשוט לשתף במה שעובר עליך? להוציא קצת מהתחושות המחניקות האלה כדי שמישהו שרואה אותך בעיניים טובות יידע לתת לך כתף לבכות עליה, או חיבוק אמיתי? לפעמים השיתוף, גם של הדבר הכי קטן, יכול להקל כל כך...
אם תחוש יותר בנוח במרחב אנונימי, אתה מוזמן לפנות אלינו בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט אישי ואנונימי, לשתף מה שתבחר עם מתנדב.ת שיעשו כל שביכולתם להעניק לך אוזן קשבת ותמיכה.
מצ"ב קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399
שולחת לך חיבוק וירטואלי מחזק, ומאחלת לך ימים טובים ,
שלך מתנדבת סה"ר
קישורים מצורפים:
זה בסדר, אנחנו לא שולטים במה שקרה:)
אני ממש יכולה להבין את זה, אבל תאמין לי שזאת לא אשמתך בכלל.
זה מדכא, זה מצער וזכותך להתאבל עליהם כמו שצריך- אבל אתה לא צריך להרגיש את אותה נקיפות מצפון ואותה אשמה, אתה לא גרמת לטרגדיה הזאת.
זה מדכא, זה מצער וזכותך להתאבל עליהם כמו שצריך- אבל אתה לא צריך להרגיש את אותה נקיפות מצפון ואותה אשמה, אתה לא גרמת לטרגדיה הזאת.
אין לך שום קשר לזה תמשיכי בחיים
באותו הנושא: