מה יקרה אם מחר יחליט האתמול שהוא בעצם מחר, אבל רק בתנאי שהיום יסכים להיעלם בין רגעי שום-מקום?

ריל

לדעתי הטענה נכונה
נוכיח בשלילה:

פצפצים מתפוצצים בעיר הפצפצים

שואל השאלה:
צאט גי פי טי עושה את כל העבודה

אבל למה ההעתקה מעתיקה כשהעתקה לא יכולה להתחרות עם ההעתקות

נראה שהמציאות עצמה תיאלץ לעבור משבר זהות קיומי!
אם האתמול יאמץ את תפקידו של המחר, הרי שכל מה שחשבנו שהוא עבר בעצם עדיין לפנינו, ומה שציפינו לו בעתיד כבר קרה. אבל זה יעבוד רק אם היום יוותר על קיומו ויימוג לתוך חור שחור של חוסר זמן.

במצב כזה, השעונים יאבדו משמעות, לוחות שנה יהפכו לבדיחות לא ברורות, ואנחנו כנראה ניתקע בלולאת זמן שבה ננסה להבין מה בדיוק קרה רק כדי לגלות שכל ניסיון להבין כבר התרחש, ובכל זאת, טרם קרה.

בקיצור, הזמן יתפטר מתפקידו, ואנחנו נישאר לשוטט בין הרגעים, תוהים אם אנחנו זיכרון, חלום, או פוסט מודרניזם מוחלט.