אנשים שמאמינים בכפרה על החטאים, אשמח שתכנסו

תראה, אם אתה מאמין שאלוהים הוא טוב מוחלט, אז אתה צודק לשאול למה יש כל כך הרבה סבל בעולם. אבל תחשוב על זה ככה: אם היינו נבראים מושלמים, לא היינו באמת יכולים לבחור בטוב. כל המושג של טוב ורע, החלטות, תוצאות, היו מאבדים את משמעותם אם היינו פשוט מושלמים. הבחירה החופשית היא מה שמאפשר לנו לצמוח, להשתנות וללמוד.

הסבל, האתגרים, הפגמים כל זה לא נחשב לעונש, אלא להזדמנות. זה כמו כל דבר טוב שאנחנו משיגים בחיים זה לא מגיע בקלות. כל אחד מאיתנו מתמודד עם קשיים, אבל אותם קשיים הם מה שמעצבים אותנו ומובילים אותנו לתיקון. ככל שאנחנו מתמודדים עם דברים קשים, אנחנו יכולים לבחור להשתפר, ללמוד ולהיות טובים יותר.

העולם הזה אולי לא מושלם, אבל יש בו הרבה פוטנציאל להתפתחות ולצמיחה, כל אחד בדרכו. אולי לא תמיד מבינים את כל התמונה, אבל כל צעד שאנחנו עושים לכיוון טוב כל החלטה נכונה, כל שינוי קטן שאנחנו עושים הוא חלק מהתהליך.

ולבסוף, הסבל לא אומר שאין טוב. זה חלק מהתהליך, והוא מאפשר לנו להבין את משמעות החיים בצורה עמוקה יותר.

כי אז מה המטרה בעולם הזה?!
"אדם לעמל יולד"- באבנו לעולם כדי לעבוד על עצמנו והחסרונות שלנו ועל זה מקבלים שכר בעוה"ב.
זה אחד הסיבות לתכלית העולם-תשלום שכר ועונש ועל מה היינו מקבלים את זה אם אנחנו מושלמים ועושים הכל טוב?!

שואל השאלה:
אז אם כל מה שנאמר נכון, משתמע מכך שאלוהים לא טוב מוחלט

הסבל והקשיים בעולם לא מעידים על חוסר טוב, אלא הם חלק מהתהליך שבו אנחנו צומחים, בוחרים בטוב ומבינים את המשמעות האמיתית של חיים. טוב מוחלט לא אומר חיים ללא אתגרים, אלא הזדמנות לתקן ולגדול מהם.

שואל השאלה:
אם נניח שהקיום האנושי נועד אך ורק לשלם על חטאים ולתקן חסרונות, האם לא מדובר בניסיון להחפיץ את האדם, להפוך אותו לעבד חסר ערך שמטרתו היחידה היא לתקן את מה שלא בסדר בו? אם כך אז היכן נמצא הערך האמיתי של האדם?

איך אפשר להאמין בכך שהאדם לא נברא שלם, אלא רק כדי לשמש כפרויקט בלתי נגמר של תיקונים, כאשר מהותו נמדדת רק לפי השגיאות שהוא צריך לתקן?
האם לא מדובר בתפיסה שמפחיתה את האנושיות שלנו לרמה של כלי, שבו אנו מבצעים משימות שמישהו אחר, דמות עליונה שמוגדרת כטובה אך גם אכזרית, הגדיר לנו? האם אין כאן שלילה של הערך העצמאי שלנו, של חופש הרצון, ושל הזכות להיות שלמים ומושלמים מלכתחילה?
ואז טוענים שיש בחירה חופשית
מה הבעיה לברוא אותנו מושלמים וזהו?^^^

שואל השאלה:
מעבר לכך, למה בכלל יש מהות למשמעות ולמהותנו?
למה חייב להיווצר משמעות?
מה הבעיה באמונה באל דאיסטי?

אלוהים לא יכול להיות טוב אם קיים רע

למה אתה חושב שבאנו לעולם בשביל לתקן משהו?

התשובה לזה היא מורכבת וארוכה
נתחיל מזה שביהדות אי אפשר לכנות את האלוקים כ"טוב מוחלט" או כל תואר אחר מהסגנון הזה, האל הוא קיים כעצם טהור ובלתי ניתן לפישוט או כמו שאריסטו הגדיר את זה כ"מניע ראשון שאינו דורש מניע, מחשבה החושבת את עצמה" וכל הגדרה של מידה כזאת או אחרת שבו גורמת לפגיעה בשלמות שלו
מה שכן אפשר להגדיר זה יחסי הגומלין שיש בין האלוקים כשלעצמו לבין העולם שהוא יצר שפה כן אפשר להגדיר שהוא טוב, אבל לא טוב במובן האנושי כמו נעים/לא נעים
אלא זה טוב במובן שהוא היסוד של כל הבריאה והנותן ליקום את תוקפו להתקיים
לגבי יחסי הגומלין פה אלוקים יצר בחירה חופשית, טבע, מקרה, והכל מתנהל לפי הטבע והטבע ממש לא טוב במובן האנושי שלנו אלא יש מלא דברים רעים שקוראים ויקרו כי זה הטבע שאלוקים יצר

לגבי השאלה למה לעשות את כל זה? מה הצורך בזה? התשובה היא לא יודע וכנראה שאני גם לא אדע, וכמו שקהלת מתאר את זה קהלת ח', י"ז:
"וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; בְּכֹל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ, וְלֹא יִמְצָא; וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת, לֹא יוּכַל לִמְצֹא."
. קהלת ג', י"א:
"אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם, מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף."

ואני לא רואה צורך לעסוק במה שאף פעם לא נוכל להשיג(אפילו שלפעמים יש רצון מאוד חזק לשאול את זה)

באיזה דתות אלוהים מוגדר כטוב מוחלט^

^אצל הנוצרים, אצלם האל הוא יותר "טוב" מאשר אצלנו
אצל לייבניץ יש מושג שנקרא תיאודיציה, שאומר שאנחנו חיים בטוב מבין כל העולמות האפשריים אני לא נכנס לזה אבל זה שווה את הקריאה על זה

המקור של הצורך לתקן נוצר כשאדם בחר להכניס את היצר הרע לתוכו ועבר על הציווי שלא לאכול מעץ הדעת. כל הנשמות של כל בני האדם היו בתוכו (מלבד זיהרא עילאה שהסתלקו טרם שחטא), והוצרכו להתתקן באמצעות מיתה לדורות כפי שא-להים הזהיר. האפשרות לקיום הרע נועדה להוות תשתית לבחירה חופשית והאפשרות הזו היא למעשה התכלית שבקיום לאחר החטא הקדמון. כל אדם מגיע לעולם כשיש לו מציאות אליה הוא נולד בהתאם להסכמתו לפני שירד לעולם והוא מושבע טרם הלידה להיות צדיק ולא להיות רשע. שאלת אי הידיעה היא שאלה טובה, בלעם אמר "חטאתי כי לא ידעתי..." ומסבירים שזה שהוא לא ידע זה עצמו היה חטא כיוון שהמצפון ומידת האמת אמורים להוות כלים שהאדם נדרש להשתמש בהם כדי להתתקן ולשאוף ללמוד את הסיבה שבגללה הגיע לגוף פה בעולם.