יש כאן מישהו שמסוגל להזדהות איתי?

את ריל

קורה לי הרבה שאני רואה סרטים לא מונפשים של בני אדם אמיתיים ולא קורה לי כלום בפן הרגשי אבל פתאום שאני פותח פיקסאר או סדרות מצוירות אני מתחבר ומתרגש

שואל השאלה:
אני חושבת שזה בעיקר כי בתור ילדה רציתי להיות מבוגרת אבל עכשיו בעיקר כואב לי על הילדות שלי שנגמרה

אני בוכה הרבה מסרטים גם מקטעים עצובים גם אם זה טיפה גם מקטעים שמשמחים או כאלה שאני מתרגשת מהם זה פשוט רגישות כזו כנראה אני גם לא הייתי פעם ככה אבל זה לא רע זה דווקא חמוד תחשבי שהיית רואה מישהו מהצד שככה לא היית חושבת שהוא דפוק כנראה היית חושבת שהוא רגיש ונכנס לזה וזה מקסים

הגיוני לגמרי
קבלי סיפור לא מעניין.
היה לי פעם עמוד טיקטוק של אדיטים לסרטים מצויירים.
והייתי לוקח הרבה קטעים מרגשים ועושה מזה סירטונים
כולם בתגובות (והיה הרבה) שכתבו שהם בכו בקטע הזה
ופתאם גם בקטע הזה כולם בכו

קיצר זה הגיוני. על סרטים מצוירים היוצרים יושבים על זה חודשים ולפעמים שנים כדי להדגיש כל רגש שם
אז הגיוני שזה משפיעה עלייך

קחי את זה במובן הטוב ותהני מזה
בסרטים מצוירים יש הרבב מוסר השכל והרבה הזדהות עם החיים שלנו, וזה הסיבה שזה מרגש אותנו.

שואל השאלה:
^אתה זה שעשה את האדיט של צעצוע של סיפור? אם כן אני מכירה את העמוד חח

^יצא לי לעשות כמה שלהם לא יודע אם זה מה שאת מתכוונת חח
קראו לזה yosef.k animation פרופיל של טוטולס והיקהפ (מסרט הדרקון הראשון שלי)

אבל מחקתי את החשבון הזה לפני חודשיים.
אני כרגע עושה סגנון אחר לגמרי חח

אישית לא מזדהה אבל את ממש לא היחידה

קצת מזדהה

כן, אני מסוגלת להזדהות איתך, למרות שזה לא בדיוק קורה לי.
זה הגיוני ואנושי, תני לעצמך להרגיש