איך אפשר לחשוב שמגיע לעולם שלנו ולעם שלנו ישועה וגאולה?

עולם שבו פעוטות חפים מפשע נרצחים בדם קר ללא אימם אי שם במנהרות חשוכות ואפלות זה לא עולם שצריך להמשיך להתקיים ואנחנו כעם מייחלים לגאולה כאשר המציאות כל-כך לא קרובה לזה.. אני לא חושב שאנחנו ראויים לזה, אנשים מתעסקים ברע ומנסים "למנוע" אסונות בזמן שהנורא מכל קרה. העצב והאובדן על מותם ושל שאר החטופים/האזרחים וכל מי שנפל בקרב זה לא משהו שיכול להישכח, זה לא משהו שאפשר להסביר, זה חור שישאר לנצח ואף דבר לא ישלים את החור הזה.
אני מקווה שיהיה טוב יותר ואני רוצה להאמין שיום יגיע ולא נצטרך לפחד שילדינו יצטרכו לפחד לגורל כזה אבל כרגע זה מרגיש לי שהתקווה והאמונה של אנשים לטוב מסתירה את האמת במובן מסוים.. אולי לפעמים עדיף להשקע באובדן.