זה תקין שאני לא מרגישה צורך ליצור אינטרקציות חברתיות?

אני יודעת שבני אדם הם יצורים חברתיים, וזה למה אני שואלת
אני לא מרגישה צורך להתחבר עם אנשים, כמעט בכלל. אין לי חברים וטוב לי ככה, אני מעדיפה את זה ככה. אני בקשר עם המשפחה הקרובה כל יום וזה מספיק מאוד בשבילי, לפעמים אפילו יותר מדי.
הפסיכולוגית שלי (דודה שלי) אומרת שזה חרדה חברתית ושבני האדם הם יצורים חברתיים ושאני בכל זאת צריכה חברים, אבל זה כמעט מרגיש כאילו היא מתעלמת מזה כשאני אומרת שאני לא רוצה. אני לא מרגישה את הצורך, וזה מאוד מוזר.
זה נורמלי? אולי יש מצב כזה כלשהו? ראיתי אנשים מופנמים אבל אף פעם לא ראיתי את זה בצורה כזאת קיצונית שאני לא מרגישה צורך ליצור אינטרקציות חברתיות כמעט בכלל.
יש לי הרבה בעיות תקשורתיות אם זה חשוב לציין, אבל הפסיכולוגית שלי אומרת שזה בגלל שלא תקשרתי עם אף אחד חוץ מהמשפחה הקרובה בקורונה ומאז איבדתי יכולות תקשורת, אני לא יודעת עד כמה זה נכון.