אני רואה שיש אנשים שרוצים להתאבחן באוטיזם , וחשבתי זה לא מפחיד אותם שאף אחד לא ירצה לצאת איתם כשידעו שהם אובחנו בזה?

יכול להיות שזה יהיה קשה בעבורם, אבל לרוב מגלים אוטיזם מגיל מוקדם בערך גיל 5-6
ותני/תן ורד אני חייב עוד אחד

נשמע מפחיד.
אבל עדיף לחיות בשקר?
או לסבול ללא יכולת לעשות משהו בעניין?
עדיף לחיות עם בעיה שאין לך אפשרות לפתור אותה, או לעשות כל שביכולתך כדי להשיג את החיים ברמה המקסימלית שאת יכולה לקבל?
לדעתי, נקודה למחשבה.

החיים יהיו קלים יותר

עדיף לדעת שאת אוטיסט זה פשוט מסביר להם ולמשפחה דברים רבים בנוסף יש רמות יש תפקוד גבוה שמצליחים לנהל חיים רגילים ויש בתפקוד נמוך שהם צריכים השגחה אבל עדיף לדעת כדי לקבל את העזרה הנכונה

שואל השאלה:
אבל אני אוטיסטית וקיבלתי את כל ה"עזרה" וה"הקלות" ובכל זאת החיים שלי רחוקים מלהיות טובים ציפו ממני לקבל את זה שאני המוגבלת הדפוקה עם היכולות הפחותות
איבדתי תקווה על העתיד שלי בהכל למדתי לא לצפות לכלום ולוותר על כל הרצונות שלי
אז האבחנה הזאת לא באמת מעניקה חיים כאלה טובים לכל אחד כמו שזה נראה יש לזה גם השלכות לא טובות
כמו איך שאף אחד לא ירצה לצאת עם אוטיסט ותמיד ששומעים שמישהו אוטיסט מזלזלים בו וחושבים להתייחס אליו פחות ברצינות ברצינות ויש אנשים שגם ידברו לכל אוטיסט כמו לתינוק

תשמעי אני אחת החברות הכי טובות שלי היא אוטיסטית וברוך השם יש לה בן זוג כבר יותר משלוש שנים והיא מאושרת אני חושבת שיש כל מיני סוגים של אנשים והרבה אנשים לא מבינים שאוטיסטים הם בסוף אנשים רגילים לכל בן אדם יש את הבעיה שלו אז לאוטיזם יש שם אז מה אני חושבת שטוב לדעת ויש מקרים שהעזרה עוזרת ויש מקרים שהיא רק פוגעת