עכשיו קראתי את הסיפור על אדיפוס.. למה כל הסיפורים המקראיים, המיתולוגים, התנכיים והשאר כאלו מזעזעים...?

תקציר הסיפור:
למלך ומלכה (לא משנה מאיפה)
נולד ילד בשם אדיפוס
ונודע למלך על ידי הנביאים שעתיד לבוא והוא יהרוג אותו וינשא לאישתו (בעצם אמא שלו)
המלך והמלכה היו כלכך מזועזעים שהם החליטו לתת אותו לרועה צאן שיהרוג או יעלים אותו
הרועה קיבל עליו את המשימה אך כאשר ניגש לבצעה הוא לא יכל.. הוא לא רצה להרוג אותו
אז ריחם עליו והשאיר אותו בראש ההר אליו לקח אותו כדי לבצע את העבודה..
לאחר כמה זמן עבר רועה צאן אחר ראה את אדיפוס ולקח אותו אל המלך והמלכה של ממלכתו (בעצם ממלכה אחרת)
המלך והמלכה אימצו אותו ובגיל בגרות לאדיפוס נודע כי עתיד לבוא והוא ינשא לאמו ויהרוג את אביו
אדיפוס שחשש מגורל זה ברח מהממלכה (הוא לא ידע שהמלך והמלכה האלו הם הוריו המאמצים ולא ביולוגיים)
ומצא את עצמו בגלות
בדרכו אדיפוס נתקל בחולייה של אנשים ובינהם אביו (הביולוגי, אך כמובן ולא הכיר או ידע שהוא המלך)
כאשר תקפו אותו הוא הרג אותם ואת המלך
הוא הגיע לעיר והתחתן עם המלכה (אימו הביולוגית, ושוב.. הוא לא ידע שהזו אימו)

ואז בלה בלה בלה
חיפש מי הרג את המלך כי לא ידע שהוא זה שהרג
האשים נביא אחד שלא רצה לספר לו שזה הוא בעצם זה שהרג
ובסוף הוא גילה... אבל עד שהוא גילה עברו שנים..
והיו לו 4 ילדים מאימו
אימו.. הרג***ה את עצמה, והוא עkר את עיניו ושלח עצמו לגלות עם שתי בנותיו המלוות אותו...