עכשיו אוטובוס חברת מטרופולין עבר לי מול הפנים ולא עצר לי איפה אני מתלונן עלזה?

שואל השאלה:
חחח

הנה

שואל השאלה:
אתה צוחק עלי כאילו

אני מתנצל זה הקישור

שואל השאלה:
הוצאת אותי דפוקק

שואל השאלה:
משעמם לך

ויקיפדיה

חיפוש
מרסלינו אבאד טולנטינו
שפה
הורדת pdf
מעקב
עריכה
מרסלינו אבאד טולנטינו (בספרדית: marcelino abad tolentino; נולד ב-5 באפריל 1900) הוא חקלאי פרואני, שטוען שהוא האדם החי הכי זקן בפרו וסביר להניח גם בעולם, עם גיל שהוא טוען שהוא בן 124 שנים, והאדם האחרון החי שנולד במאה ה-19.[1] באפריל 2024 הודיע משרד הפיתוח וההכלה החברתית כי יגיש את מצב הגיל שלו לספר השיאים של גינס על מנת לאשר את גילו האמיתי.[2]

מרסלינו אבאד טולנטינו
marcelino abad tolentino
אין תמונה חופשית
לידה
5 באפריל 1900 (בן 124)
וואנוקו, פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה
פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
כינויים נוספים
מאשיקו, דון משיקו
השכלה
חסר השכלה
מקצוע
חקלאי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בשנת 2019, מרסלינו החזיק תעודת זהות לאומית (dni), דבר שהעניק לו גישה לקצבה שהמדינה מספקת.[3] בשנת 2021 טולנטינו קיבל את החיסון נגד covid-19.[4][5] העיתון הרשמי אל פרואנו הנציח את 123 שנות קיומו בשנת 2023.[1]

ביוגרפיה
עריכה
אבאד הוא אזרח פרואני שחייו היו מלאים בעבודה קשה ומסירות לחקלאות.

בגיל 7, לאחר שאמו ואביו מתו בניסיון לחצות נהר בכיכר. בעקבות זאת, מרסלינו אומץ על ידי בעלי חווה.[6] מגיל צעיר נאלץ לתעדף עבודה על פני לימודים בשל חוסר משאבים כספיים. על פי חשיפת משרד הפיתוח וההכלה החברתית (מידיס), במהלך השנים עבד בעבודות שונות, בהן כפועל במשקים, לבנים ומוכר מזון.[7] בארבעים השנים האחרונות הוא התמסר לגידול פירות וירקות לפרנסתו.[7]

בשנת 2019, יצר עמו קשר צוות נציגים ממערכת מיקוד משקי הבית (sisfoh).[8]

חיים אישיים
עריכה
מרסלינו מתגורר באזור מרוחק במחוז צ'אג'ה, שבמחוז הוואנוקו של פאצ'יטה, כדי להגיע לבית הגידול שלו יש צורך ללכת שלוש שעות לחווה שלו.[8] למרות שלא ידע לקרוא או לכתוב, הוא קיבל סיוע סוציאלי מהתוכנית הממשלתית pensin 65 בשנת 2019.[8]


מחוז פאצ'יטה
מרסלינו כיום מתגורר במעון לקשישים, שם חגג את יום הולדתו ה-124.[9]

קישורים חיצוניים
עריכה
וידאו: האדם הוא בן 123 והוא המבוגר ביותר בפרו.
וידאו (2021): האיש המבוגר ביותר בעולם.
הערות שוליים
עריכה
"el cumpleaos del hombre ms longevo del per". el peruano. 8 באפריל 2023. el hombre ms longevo del per vive hoy en la casa hogar mis abuelitos, en el centro poblado cochachinche, donde el 5 de abril celebr su onomstico.
redaccin (2024-04-09). "midis y gore hunuco presentarn al rcord guiness el caso de marcelino abad, el peruano de 124 aos | rpp noticias". rpp.pe (בספרדית).
"conoce a don mashico: el hombre ms longevo del per". latina noticias. 8 באפריל 2023.
"el hombre ms longevo de hunuco fue vacunado contra la covid-19". gobierno per. 30 באפריל 2021. don marcelino abad tolentino de 121 aos, se ha convertido en el adulto de mayor edad vacunado en la regin hunuco con la primera dosis contra la covid-19.
"peruano con 121 aos fue vacunado contra la covid-19 en hunuco". el comercio. 6 במאי 2021. su casa, ubicado en un casero de la selva central de per. pese a no vivir en riqueza, ni tampoco contar con una familia, este longevo hombre tiene detrs una tierna historia.
"marcelino abad: el peruano de 124 aos rumbo al rcord guinness como el hombre ms longevo del mundo". www.gob.pe (בספרדית).
"don 'mashico', el hombre ms longevo del per que venci al tiempo con 123 aos". infobae. 11 באפריל 2023.
"marcelino abad: qu edad tiene el hombre ms longevo del per y en qu regin vive?". la repblica. 6 ביוני 2022.
"el hombre ms longevo del per ya es usuario de pensin 65". andina. 1 ביוני 2019. huanuqueo llamado el hombre que venci al tiempo recibir por primera vez subvencin econmica estatal
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מרסלינו אבאד טולנטינו".
משובים קודמיםמשוב על הערך
כאן ניתן לכתוב משוב על הערך...
נערך בפעם האחרונה לפני חודשיים על־ידי mod
ערכים קשורים
אליאנסה לימה
קבוצת כדורגל מפרו
מגפת הקורונה בפרו
יולנדה דיאס
פוליטיקאית ועורכת דין ספרדייה, סגנית ראש ממשלת ספרד
ויקיפדיה
התוכן זמין לפי תנאי cc by-sa 4.0 אלא אם כן נאמר אחרת.
מדיניות פרטיות תנאי שימושתצוגת מחשבים

חייל נאצי

למה אתה רוצה להתלונן זה לא יפה

אם הייתי פוגש את הנהג הזה הייתי מפליץ עליו ונעלם

פליצה רכיבים: עוף, מוח עגל, גבינה צהובה פלפפון ירוק

שואל השאלה:
בואנה אחי אתה משועמם נשבע לך

שואל השאלה:
תחפש לך תעסוקה בדחוף

הפעם זה הקישור. סופי!

שואל השאלה:
חה למה שאני אאמין לך

לגבי האוטובוס הזה
לא נורא תלך ברגל תעשה דיאטה

תקרא את הסיפור של יואל סבל פי 4 יותר ממך.
היו היה יואל, אדם חזק ועקשן, שתמיד המשיך לעבוד קשה כדי לפרנס את משפחתו, למרות כל הכאבים שהיו לו בגופו. כל בוקר כשהקיץ מהמיטה, הרגיש כאילו מישהו הרביץ לו. הכאבים היו בלתי נסבלים, אך יואל לא וויתר הוא עבד קשה כדי לדאוג למשפחתו, ולפעמים היה נוסע לאילת, שם גרו אשתו והילדים.

יום אחד, במהלך נסיעה לאילת, האוטובוס היה מלא עד אפס מקום. יואל נאלץ לעמוד במשך ארבע שעות, כואב ועייף, אוחז במעקה ומנסה להחזיק מעמד. האוטובוס התנודד כל הזמן, וכאשר כמעט אחד מהנוסעים פספס את התחנה, הנהג בלם בפתאומיות. כל נוסעי האוטובוס זזו יחד עם הבלימה, ויואל, שהיה עייף וכאוב, לא הצליח להחזיק את עצמו. הוא עף מהאוטובוס ונפלט החוצה, נפל על הרצפה באמצע הדרך, והתגלגל על האדמה החמה של המדבר.

הנהג פתח את הדלת, אך במקום לעצור ולהתחשב, הנהג רק הביט בו במבט מהיר ואז מיהר לנסוע במהירות. יואל נשאר מנותק, מוכה בכאבים, והאוטובוס המשיך בדרכו בלי להחכים. הוא היה מבודד במדבר, אבל לא הייתה לו ברירה אלא לחכות. במשך שלוש שעות, תחת השמש הלוהטת, הוא עמד והמתין לאוטובוס הבא. כל דקה הרגישה כמו נצח, כל צעד היה מלווה בכאב, אבל יואל לא היה מוותר. הוא ידע שהוא חייב להגיע הביתה, לראות את משפחתו, ולהיות שם עבורם.

כשהגיע האוטובוס השני, הוא היה הרבה יותר מפוצץ מהקודם. לא היה אפילו מקום לעמוד בנוחות. יואל, שהתעייף עוד יותר, עמד בצפיפות מוחלטת, כל אחד דחף את השני, לא יכול היה אפילו להזיז את הרגליים. כל צעד שזז באוטובוס גרם לו לכאב נוסף, אבל הוא לא היה מוותר. הוא עמד שם, אוחז במעקה, ונעזר בכוח רצון כדי לא להרגיש את הכאב.

בסופו של דבר, יואל הגיע לאילת, אך הוא לא מצא מנוחה. בבית היו רק ארבע מיטות, והוא נאלץ לישון על הריצפה. הלילה היה זוועה. כל תנועה גרמה לו להרגיש כאילו הוא נשבר לחתיכות. בבוקר למחרת, אשתו קראה לו לאכול. יואל התאמץ לקום מהריצפה, רעב ועייף, והסתכל על השולחן המלא בסטייקים. היו ארבעה סטייקים אחד לאשתו ושלושה לילדים, וליואל לא היה. אך הוא לא התלונן. פתאום אחד הילדים, ששום דבר לא חמק מעיניו, הציע לו: "אבא, קח את חתיכת השומן שלי." יואל לקח את החתיכה הקטנה, מרגיש את האהבה וההקרבה של הילד. הוא ידע שלפעמים, האהבה וההקרבה הם כל מה שצריך כדי להרגיש שלם.
לאחר שהילד נתן לו את חתיכת השומן, הייתה דממה בבית אך לא עברו יותר מכמה שניות לפני שאשתו של יואל, מרים, קפצה מהכיסא שלה בכעס. "מה אתה עושה?! אתה לוקח לילדים את האוכל שלהם?" היא צעקה, "הם ילדים, אתה גבר! אתה יכול לאכול משהו אחר! תפסיק לאכול להם את האוכל, אתה לא צריך את זה! אם אתה כל כך רעב, לך תמצא משהו לאכול בחוץ!"

יואל, שפניו האדומים מכאב, לא אמר מילה, רק קם ויצא מהבית, לא מסוגל להישאר יותר במקום שבו היה לו כל כך קשה להרגיש שייך. יואל יצא אל הרחוב, מצא את עצמו מול מסעדה קטנה שציפתה לו.

המסעדה לא הייתה מסעדה יוקרתית, אלא מקום קטן ונעים שמגיש דגים טריים. יואל, שהרגיש את רעבונו הולך ומתרקם כמו ענן שחור, החליט להיכנס. הוא התיישב ליד שולחן קטן מול הים, הזמין דג טעים ונשען לאחור. הדג היה כל כך טעים, שהוא הרגיש כאילו העולם כולו נרגע לכמה דקות. שום דבר לא הכאיב לו יותר, לא היו יותר תחושת חוסר השייכות או הצער. הדג המושלם כאילו הכניס לו אנרגיה חדשה.

יואל סיים את הארוחה במהירות. כשהסתכל על החשבון 104 שקל. היה לו רק 50. כל הכעס והעייפות התפוצצו בתוכו. לא היה לו כוח לחשוב יותר, רק לקום.

יואל קפץ בבהלה, רץ לעבר הדלת. המלצר צעק, "הלקוח לא שילם!" אבל יואל לא עצר. הוא פנה אל המלצר, חנוק, אני ממחזר בקבוקים, מביא את הכסף ובא.

הוא רץ ברחוב, הלב דפק בקצב מטורף. כל שנייה כאילו חורגת מהזמן. הוא אסף בקבוקי זכוכית שהוציא מהפח, לא עוצר. כשהגיע למרכז המחזור, חטף את הכסף 104 שקל ורץ חזרה.

המלצר עמד בפתח, המומה. יואל חזר, הוציא את הכסף, "הנה." בלי מילה נוספת, פנה והלך.

לאחר מכן, יואל המשיך בדרכו לירוחם. הוא היה עייף, עם כאבים בכל הגוף, אבל ידע שהוא חייב לעבוד. כשהגיע האוטובוס, הוא כמעט פספס אותו. הוא רץ, נופף בידו לנהג, אך הנהג לא עצר. יואל ניסה שוב, אך הנהג טעה וחשב שהוא עשה "אצבע שלישית", והמשיך בנסיעה. יואל נשאר לעמוד בתחנה, מוכה, ומיהר להמתין לאוטובוס הבא. הוא חיכה 10 שעות נוספות, כשהשעה הייתה כבר 8 בערב.

כשהאוטובוס הגיע, הוא היה שוב מפוצץ. יואל עמד במשך שעות, כואב, עייף, כל תנועה הגיעה עם כאב נוסף. כשהגיע לירוחם, היה כבר חצות. הוא מיהר לרוץ למשמרת הלילה שלו, אך היה לו קר מאוד. לא היה לו מעיל, רק בגדים קצרים, והרוח חדה מאוד. הוא היה כל כך עייף, שאם היה עוצם את עיניו לרגע, היה נרדם מיד. אך הוא המשיך להתאמץ, כל צעד היה קשה, כל נשימה הייתה מלאת כאב, אבל יואל לא וויתר.

הסיפור של יואל היה סיפור של אומץ, הקרבה והתמדה. הוא לא רק עבד קשה, אלא גם לא וויתר על אף רגע עם משפחתו, גם כשזה דרש ממנו להקריב את עצמו

טעיתי בקישור

שואל השאלה:
מה הבאת לי אחי ?

מדריך להגשת טופס ערעור