האם אפשר להאשים את הערבים בדחיית תוכנית החלוקה ופתיחת המלחמה?

שואל השאלה:
^
הם קיבלו את רוב השטח בהצעה, אבל עדיין למה שהם יסכימו לזה, ובנוסף אנחנו לא יודעים איך זה להיות בנעליים שלהם ואנחנו לא יכולים לדעת כמה קל הייתה הבחירה בין אם להסכים ולהיות יותר פתוחים או לא.
ליהודים, באופן מציאותי, לא באמת הייתה שום זכות לקבל אפילו אחוז אחד.

אני מדבר באופן מציאותי, זה שלפני 2000 שנה חיינו פה, וגירשו אותנו, באופן מציאותי לא מחזיק שום מים.

בדחיית תוכנית החלוקה של האו"ם, אי אפשר להאשים אותם במיוחד. התוכנית הזו לא באה לטובתם, עקב העובדה שהיא הייתה תוכנית הזויה ובלתי מתקבלת על הדעת. היא הוצעה על ידי נציגי מדינות שלא היה להם ולו חצי צל של מושג בגיאופוליטיקה של המזרח התיכון.

לכן, גם אי אפשר להאשים אותם בזה שהם פתחו במלחמה. אבל מה שכן, זה עדיין לא פוטר את הצד הערבי, וגם את הצד היהודי, מהאשמה על הפשעים והזוועות שנעשו על ידי כל אחד מהצדדים במהלך המלחמה וגם קצת אחריה.

^^ אני מדברת על ההצעות האחרונות יותר שבהם אנחנו קיבלנו יותר שטח
וגם אתה צודק, אנחנו לא יודעים איך זה להיות בנעליים שלהם, הם היו פה מאות שנים, גם כשאנחנו לא היינו.
אבל אחרי השואה זה היה ברור לכולם שמשהו צריך להשתנות וגם בזמנו זה היה ידוע שב"פלסטין" יש שורשים יהודים.

אחרי כל העליות של היהודים נוצר מצב נתון שאמר שתהיה מדינה יהודית.
בהצעה הראשונה שהפלסטינים סירבו זה היה עוד הגיוני שהם לא באמת האמינו שזה יקרה
אבל עם הזמן שזה הפך להיות יותר ויותר מציאותי הם בחרו ללכת עם טקטיקה של "הכל או כלום" בתקווה שהם יצליחו להקים מדינה עצמאית פלסטינית במקום ישראל ובסוף הם הפסידו ולא הצליחו.

בכל אופן אני לא חושבת שאפשר בדיוק "להאשים" אותם, כי כמו שאמרת לא היינו במקום שלהם ואי אפשר להאשים מישהו שהוא ניסה לא רצה לוותר על ארץ מולדתו.
אבל לדעתי הם כן כאילו הלכו ראש בקיר וזה לא נגמר להם טוב, ואי אפשר להאשים מישהו אחר במה שהם בחרו לעשות..

^ נכון. אבל זה היה ברור שמשהו הולך להשתנות אחרי השואה, הקמת מדינה יהודית הפך להיות משהו מאוד רלוונטי שהם פשוט התעלמו ממנו ולא רצו להפנים את זה שזה 99% יקרה.
הם בחרו ללכת למלחמה בגלל שהם חשבו שהם ינצחו (וזאת גם הייתה מחשבה הגיונית, אחרי הכל המצב שלנו לא היה משהו)
אבל הם לא נצחו
ובסוף, הם לא קיבלו כלום.
אם לכתחילה הם היו מוכנים לשמוע הצעות, לדבר עם הוועדה שבאה לראות את הארץ ולחלק אותה, לדעתי סיכוי טוב שהם היו מקבלים את רוב השטח.

שואל השאלה:
^
אבל למה שהם בכלל ירצו שתקום מדינה?
הם היו פה הרוב הכמעט מוחלט, והם חיו פה כבר דורות בזמן שהיהודים רק הגיעו לפה.

זה מסובך אבל בשורה התחתונה כן.
הם הלכו ראש בקיר ולא האמינו שבאמת תקום מדינה
אם הם היו פתוחים לדיון התוצאה יכלה להיות שונה לגמרי

אין לי עניין עם אשמה, אבל כן עם השלכות. לערבים הייתה אופציה אם להסכים לקבל את תוכנית חלוקה ובכך להבטיח לעצמם איזור שליטה ואוטונומיה פוליטית או להתנגד עליו ולקחת את סיכון שקורה בכל מלחמה, פליטים, הרס, גירוש וכו. האם ערבים צדקו בעניין התקיפה? היסטוריה אמרה את דבריה אך הבחירה הייתה בידם ועוד באיזור שש הצעות בהם שבסופם הייתה קמה מדינה פלסטינית שהם דחו. ולגבי מה שנרשם כאן פלסטינאים לא חיים כאן מאות שנים ובטח ובטח לא ניהלו אורך חיים לאומי, ברובם הגדול הם פלחים ערבים שבאו לכאן עם כיבוש עותמאני ובריטי בעיקר מנתונים היסטוריים אובייקטיבים, דוג' קטנה חמולה ערבית גדולה ביותר במדינת ישראל היא עם קרוב ליותר מ-40 אלף איש שבה היא חמולת מסארווה/מצארוה, משמעות שמה זה ממצרים. "אב פלסטינאים" יאסר ערפת נולד וגדל במצרים. אבל חוץ מדברים אלה שמראים שאין לפלסטינים קשר בן מאות שנים יותר בכיוון של 100 שנה, עם עליות ציוניות והתנגדות דרך תחילה ביטוי ערבי כללי, ואז לאומי פלסטינאי נוצר אתוס שלהם. ודבר השני שרשמת ליהודים יש תביעה היסטורית על ארץ ישראל, מתוקף עבר ורצון בהווה. אבל תביעה הזאת הייתה יכול להתמסס ולהישאר באוויר כי זה רק היה "בעקרון" אך פעילות ועליות ועבודה באדמה וניצחון במלחמה היא האות למה זה כן שייך ולא נגזל שלא בצדק.