כתבתי שיר על אלי שרעבי (החטוף שהשתחרר ואיבד את אשתו והילדות שלו) מה דעתכם?

הוא היה בחשיכה
בחדר סגור ושקט
ואין לו אוכל ושמיכה
רק שריטה עמוקה
מבוהל מהרגע
שורד את הלא נודע

והמחבלים הרביצו לו מכות
הסתירו ראיות
טשטשו עקבות
והוא לא נרדם
את הפה שלו חסמו בסמרטוט
דחפו לשם גרגירי פחם

צעקו עליו באיומים
השתיקו לו את המילים
שברו לו את הלב לרסיסים
הרעיבו אותו עד שנחלש
אבל הנפש שלו נשארה
נאמנה לאלוקים

הוא חשב על אשתו והילדות
מה קורה איתן בלעדיו
איך הן מתמודדות
הציפו אותו הגעגועים
הוא שאל את עצמו
מתי יגיע
תמונה שלהם ביחד
מחובקים בלי פחד
אך בנתיים
כל מה שהיה איתו
הרגיש חד

הקירות סגרו עליו
כמו פצוע בשדה הקרב
הוא הרגיש ריק
והכתמים הכאיבו לו
החמירו בשלבים
נהיו תקועים
לא הצליחו להחלים

צעקו עליו באיומים
השתיקו לו את המילים
שברו לו את הלב לרסיסים
הרעיבו אותו עד שנחלש
אבל הנפש שלו נשארה
נאמנה לאלוקים

עברו כמה חודשים
העוקץ בתוכו הסלים
הוא ניסה לשמור על התקווה
לנסות להירגע
להמשיך לחיות
לא לאבד את השפיות
להתמודד מול הקושי
לחפש משמעות

צעקו עליו באיומים
השתיקו לו את המילים
שברו לו את הלב לרסיסים
הרעיבו אותו עד שנחלש
אבל הנפש שלו נשארה
נאמנה לאלוקים

הוא מצא נחמה
לא לגמרי שלמה
אחרי שחזר מהשבי
ישר למשפחה חמה

הם בישרו לו את המר
אשתו וילדותיו נרצחו
בגלל עם אכזר
שרוצחים בדם קר
ואין להם מצפונים
אין להם רחמים

הוא התמודד ברעשים
הטראומה והסיוטים
סחב את הרגעים הכבדים
בין חיים כפולים
הוא נלחם