25 תשובות
דעתי שכל התאוריות שנתת פה מתבססות על התורה והרמבם מוכיח את זה בספר מורה הנבוכים
שואל השאלה:
אני מעולם לא קראתי הרמבם, המסקנות האלה הגיעו דווקא מהבנה לא דתית.
כי מהבנה דתית יש משמעות לכל אחד, המוסר לא אינדבידואלי, ויש בחירה.
לא הבנתי מה קראתי ובתכלס אני כנראה עייפה מידי בשביל להבין. בעייני המשמעות שלנו בעולם היא להתפתח רוחנית ולעלות דרגות מודעות ולחקור את העולם והיקום עד לרמה שלא צריך יותר את הגוף הפיזי
שואל השאלה:
^זה פילוסופיה דתית, שם את צודקת והחסרונות האלה באמת לא קיימים.
אם אתה מחשיב את עצמך רק כמנגנון ביולוגי שאינו יכול לעצב את חייו שלו, אז מזל טוב, הגבלת את עצמך. אף אחד לא מעכב אותך חוץ ממך.

דכאון? או שאתה עושה משהו או שאתה נשאר בתחתית ופשוט מקבל את זה שאתה חלש. העולם לא חייב כלום לאף אחד, ואף אחד גם לא נותן משמעות בהנחה. או שאתה יוצר את זה בעצמך או מקבל שהאקראיות פשוט תביא את מה שנשאר לה להציע. תסיק את המסקנות שלך.
אנונימי
אין כזה דבר מוסר.
ההלכות קיימות בשביל לשמור על הסדר הטוב בחברה ובמדינה.
1. גם רוב האנשים שמאמינים באלוהים הם די "casual" ולא מקדישים את החיים שלהם על לעבוד את אלוהים, ואם תשאל אותם מה המטרה שלהם בחיים, הם ב99% מהפעמים לא יגידו אלוהים.
2,3,4: אנחנו עושים את הכי טוב שלנו לשמור על המדינה שלנו בכך שאנחנו כולאים "מנגנונים" ש"השתבשו", גם אם זה לא הדבר הכי מוסרי וצודק לעשות, זה טובת הכלל

*אנחנו בונים את "תורת" המוסר שלנו
שואל השאלה:
^^^זה המסקנות שהתקבלו מהפילוסופיה הלא דתית, האם אני מגדיר את עצמי ככה? זה שאלה אחרת.

מה שאתה אומר, זה תתעלם מהמסקנות של הפילוסופיה ותמשיך לזרום את חייך. מעניין
שואל השאלה:
ninja
1. זה לא עניין של השוואה בין אנשים, זה עניין של השוואה בין תאוריות.
אבל אם משווים, אז גם אם אלוהים לא המטרה שלהם, אבל זה המשמעות שלהם אם הם מתחילים לחקור ולשאול, כלומר: יש אופציה למשמעות, וזה קורה הרבה מאוד.
2,3,4 אתה מבין שכל הצדק והאמת שציינת הוא אינטרסנטי, מתוך פחד לעצמך ולמשפחה שלך ולקהילה שלך.
כמה זה יגרום לך לרדוף אחרי זה, אם בסוף אתה מודע שזה לא אבן יסוד של העולם, אלא אינטרס?

אתה גם אגב אומר במילים אחרות, בוא לא נחשוב יותר מדי.
כל אדם שלומד אפילו מעט על תפקוד המוח מבין שהוא פועל מטראומות, אירועים נוירונים, איזון חומרים וזכרונות ^

אין באמת בחירה חופשית, הכל מושפע מאיזון החומר במוח. אם יש לך ocd או דיכאון או סכיזופרניה כתוצאה מאיזור חומרים לקוי במוח, או שסתם נפצעת בחלק מהמוח
יש לזה השפעה ישירה על הדרך שבה תתנהג.


לכן אין בחירה חופשית ואם כן היא מאוד מצומצמת
^^^^ לא-לא-לא, לא אמרתי "להתעלם מהפילוסופיה". פילוסופיה היא כלי. כמו גרזן. אתה יכול לבנות בעזרתו בית, או שאתה יכול להכות את עצמך ברגל ולומר: "טוב, זהו, החיים הם כאב אחד גדול, הגרזן אשם".

בקיצור, פילוסופיה צריכה לעזור, לא להכניס לדיכאון. אם המסקנות שלך מונעות ממך לחיות חיים נורמליים, אז אתה צריך לשקול אותן מחדש ולא להתפטר מהן.
אנונימי
1. אין משמעות לחיים וזה אחלה. (אני ניהליסט אופיטמיסט)
2. בדיוק להיפך. מוסר שמתבסס על דת והפחדה הוא הכי גרוע, ראה ערך איסלם ואינקוויזיציה וכו' וכו'.
3. החברה קובעת את החוקים, מי שלא נוח לו שילך. ככה מדינה עובדת.
שואל השאלה:
^^
אם אני יעצב את הפילוסופיה כרצוני, זה לא יהיה פילוסופיה
זה יהיה המחשבות של עלם.
1. זו לא המטרה ולא המשמעות של רוב המאמינים שהם "casual" שהם גם הרוב של המאמינים בכל דת, הם לא חווים את הדת כמשהו שמשפיע להם על החיים, אלא סתם כמשהו בצד.

2. למה צריך חוקים אלוהיים, החוקים של האינטרסים עובדים לנו והם נוחים.

*ואני לא מבין מה הנקודה שלך בכל השאלה הזאת, מה אתה מנסה להגיד או להוכיח?
^^ מי אמר שהפילוסופיה היא לא המחשבות שלך? פילוסופיה, במהותה, היא הרהורים של אדם על העולם, החיים, המשמעות וכל זה. לא היית יושב עם מחשבות של מישהו אחר אם הן לא היו שלך, נכון?
אנונימי
עלם יקר,
אענה סעיף סעיף בשביל הנוחות.

1. כתבת שתי טענות בסעיף הזה אז אענה על כל אחת בנפרד.
מה המשמעות שלי בעולם? וואלה שאלה טובה המעסיקה אותי הרבה, זאת הנקודה היחידה שבה אני מסכים איתך במאה אחוז, זאת השאלה הגדולה שרק התאיזם מצליח לפתור, המשמעות שלי היא ריצוי האל שברא אותי ומכאן שאיני צריך לעסוק בשאלה זו. כל שאר צורות החשיבה נותנות חופש מוחלט להתעסקות בשאלה הזאת דבר שיכול להיות מדכא מאוד.
העיניין שאתה אומר שהמשמעות היחידה היא שיזכרו אותך היא שגויה בעיני מיסודה, ישנן משמעויות רבות, יכול להיות שמשמעותו החיים שלי היא פיתוח הארץ והאדמה עליה אני חי, יכול להיות שהמשמעות תהיה להיות הורה, או אולי אפילו לעבוד בעץ ולבנות כלי נגינה בשביל שאנשים ימשיכו לעשות מוזיקה. ישנן הרבה משמעויות, לא רק להזכר.

2. איני מסכים שהמוסר אינדיבידואלי, המוסר בחברה ללא אל הוא דומה למוסר או אף זהה למוסר בחברה עם אל או אפילו אחת שסוגדת לאל. המוסר תמיד אינדיבידואלי יש עיניינים אשר כל אדם יראה שונה, אבל בסוף ישנה מערכת משפטית שקובעת מה מוסרי ומה לא, מחוקקת חוקים בהתאם, ולאחר מכן מענישה את מי שעובר עליהם, מכאן, שיש מוסר ויש אכיפה, צדק אינו בטל מהעולם, הוא פשוט תלוי באנשים ולא באל (אם נניח שיש מצב בו אין אל ובני אדם כתבו את ספרי הדת נבין כי המוסר היה נתון בידי האדם מלכתחילה).

3. טענת המנגנון הביולוגי היא קשקוש מוחלט, עצם זה שישנו מנגנון ביולוגי אשר נותן לי את האופציה לחיות היא עובדה חקוקה בסלע ואין שישנה אותה, מוחות טובים משלי או משלך עבדו שעות רבות בכדי להסביר את המנגנון הקיים. ועם זאת שישנו מנגנון עשיר ומפותח שכזה, אין להאשים את המנגנון בדבר, הבחירה היא בידי האדם, בדיוק כפי שכתוב בכתבי הקודש. ואם אדם בחר להרוג יש להענישו, זה שיש מנגנון ביולוגי שעומד מאחורי זה לא פותר את האדם, לכן יש אדם רוצח ואדם לא רוצח. בנוסף, אדם אינו נולד עם כל הנתונים מראש, הוא אכן נולד אם פוטנציאל מסוים, אם כישורים מסוימים, אך כל שריר הוא שריר שניתן לפתח ולהכנע לחולשה כזו, מהלך מטומטם.

מסכים על כך שכדאי לזרום בלי לחשוב יותר מידי, אבל הטיעונים שלך כנגד חילוניות פשוט אבסורדיים, תמצא טובים יותר.

מקווה שעזרתי
שואל השאלה:
אנונימי
קודם כל אני מקווה שתהיה נאמן, ותלך לפי הדרך הזאת.
כי העבירו לי שני שאלות הרהורים עמוקים (לדעתי מאוד) על החיים ממדור פילוסופיה
בגלל שהם לא פילוסופיים.
לעומת זאת השאירו את השאלה הפילוסופית הגדולה, האם קורנפלקס בחלב זה מרק. חח

אנונימוס
2. היה על זה דיונים שלמים, אם בא לך אשלח קישור לשאלה. (the vizard חושבת כמוך)
3. אני אישית מסכים, גם על זה היה דיונים רציניים (זה היה שאלה של משתמש בשם חברך, ותשובות מאוד מעניינות, kafka למשל )
אבל אם אתה טוען שאין נשמה אתה מוכרח לומר שהמנגנון הוא ביולוגי
אם בא לך אשלח לך קישור גם לשאלה הזאת.
כי הדרך היחידה שפותרת את השאלות של המנגנון, זה לומר שיש נשמה.

זה לא נגד
נתתי מחשבה מה רע בפילוסופיה הזו, ופתרון שהצעתי שאולי עדיף פשוט לא לחשוב.
1. רוב האנשים לא מגיעים למסקנה שמשמעותם בעולם היא להיזכר, והפיגועים שעסקת בהם מגיעים ממקור דתי (מוסלמים), אז...
2. קיומו של מוסר אובייקטיבי לא תלוי בקיומו של אלוהים.
3. ראה לעיל 2.
אנונימי
שואל השאלה:
1. רוב האנשים בכלל לא חושבים.
לא קראת מספיק את הכתבות לעומק, בעיקר בשנים האחרונות באמריקה זה בולט מאוד, אולי תשאל את צ'אט גיפיטי
"האם אנשים עושים פיגועים בשביל להיזכר".
זה נכון שהרוב הבולט לעיניים שלנו זה איסלאם, כי זה ארגוני טרור ולא בודדים.. ויש מה לצאת מולם למלחמה.
1. אמרת שהמשמעות המתבקשת היא להיזכר, אז לא, זו אף פעם לא הייתה משמעות נפוצה, לא בעולם האקדמי ולא ברחוב.
אני לא צריך לקרוא כתבות כדי לדעת שדת גרמה להרבה יותר סבל בעולם מאתאיזם.
אנונימי
הטענה שלך מבוססת על ההנחה שמשמעות היא הכרחית, ושבלעדיה האדם נופל לדיכאון או לאבדון מוסרי. אבל אולי זו רק אשליה שנכפתה עלינו מתוקף ההיסטוריה והתרבות?

משמעות היא לא בהכרח עניין אובייקטיבי, אלא משהו שאנחנו רודפים אחריו מתוך תחושת חוסר- חוסר שמלכתחילה נוצר בגלל הציפייה שתהיה משמעות. אם אנשים היו פשוט חיים את חייהם מבלי לחפש אחר סיבה לקיומם, ייתכן שהם היו מוצאים שלווה דווקא בחוסר הידיעה. הרי גם אם נניח שיש משמעות כלשהי, זה לא מבטיח שהאנושות תיישר קו איתה. גם אם יהיה אל עליון שיכתיב חוקי מוסר נוקשים, אנשים תמיד ימצאו הצדקות לפעול בניגוד אליהם. התודעה שלנו הרבה יותר עוצמתית מכל אמת חיצונית שתיכפה עלינו.
ובכלל, כל ההנחה שהמוות הוא טרגדיה מתבססת על בורות. אנחנו מניחים שהוא דבר רע כי אנחנו לא יודעים מה יש אחריו, אבל אם היה מתגלה שהוא דווקא שער למשהו טוב יותר, כל הגישה שלנו לחיים הייתה משתנה. אולי דווקא ההיאחזות בחיים והפחד מהמוות הם שמכבידים עלינו, ולא עצם חוסר המשמעות?

לגבי המוסר- אני לא שוללת את הביקורת שלך על מוסר אינדיבידואלי, אבל השאלה היא למה אנחנו מצפים שמוסר יהיה אובייקטיבי מלכתחילה. אנחנו יצורים שהתפתחו בחברות שונות, בתרבויות שונות, עם ערכים שונים. הרלטיביזם המוסרי לא בהכרח מוביל לכאוס, אלא פשוט משקף את העובדה שאין אמת אחת שנכונה לכל אחד, בכל זמן ובכל מקום.

האשמה היא בעצמה הבניה חברתית. נכון, מבחינה אובייקטיבית אין משמעות להאשים רוצח, כי הוא פעל מתוך הכוחות שהניעו אותו. אבל מבחינה מעשית, חברה שמבוססת על חוקים וכללים יכולה (ואף צריכה) להעניש אותו, כי אחרת אין לה קיום. החוק לא חייב להיות אמת אבסולוטית כדי להיות הכרחי.
שואל השאלה:
^^למה שמים אנדרטאות על מקומות שמישהו נרצח? "כדי לזכור אותו"
הרבה אנשים גדולים (לא ממוצעים) עושים דברים כדי שיזכרו אותם.
זה ממש נפוץ.

זה לא שאלה מה יותר גרם סבל לעולם, ייתכן שאתה צודק ייתכן שלא (גם על זה היה דיון, לשים לך קישור?)
התופעה הזאת של להיזכר, קיימת ללא קשר האם הדת טובה יותר או רעה יותר.
אז למה להכחיש אותה?
אנדרטאות הן אכן לזיכרון, אבל האנשים הגדולים לא חיו למען אנדרטה...
אם הטענה שלך היא שמרבית הפיגועים לא מתבצעים מתוך מניעים דתיים, אתה טועה עובדתית.
אנונימי
שואל השאלה:
ריפוי
תודה על התשובה.
אולי זו אשלייה באמת, אבל כרגע בתרבות שלנו זה צורך רגשי בסיסי לכל אדם חכם.

מסכים שזה נוצר מתוך חוסר, חיפוש אחר המשמעות נוצר עקב הבנתנו שאנחנו חולפים.
וכתוצאה מכך אנחנו מנסים להבין מה הייחודיות שלנו בתוך אינסוף האנשים שאי פעם היו, וכרגע נמצאים. והאם נוכל להתבלט?
ואם לא, אז מה אנחנו?

בילדות למשל יש שמחת חיים הרבה יותר גדולה מגיל מאוחר יותר, כי בילדות יש חלומות, מה זה חלומות? דמיון לעצמך שבעתיד תהיה טוב ומוצלח (היינו ייחודיות).
וכשמתבגרים קולטים שהחלומות מגוחכים, ואנחנו לא יחודיים.
לכן אין ספק שיש קשר בין משמעות (כשקטנים עדיין יש משמעות של רצון להיות ייחודי, או משמעות בגלל אלוהים) לשמחת חיים.

אני מסכים שגם אם יש משמעות והכל, לא נובע מפה שאנשים יתיישרו אחרי חוקי המוסר.

אני חייב לומר שמבחינה אתאיסטית, אין מושג נשמה, ומשכך אין לומר שיהיה עתיד אחרי המוות. ולפיכך כן צריך לחשוש מהמוות.

לגבי מוסר וכו, מסכים לגמרי שניתן להעניש אותו, בשביל כללי החברה, אבל עדיין אין משהו אידאלי בעשיית צדק.
שואל השאלה:
נמלות (קפושון)
תודה
1. חיפוש אחר משמעות זה לא קשור לדת, כל אחד מחפש את הייחודיות שלו, ובכך מנסה ליצור לעצמו משמעות.
לרוב אנשים לא מוצאים את זה.
בפילוסופיה דתית, המשמעות יכולה להיות בהתקרבות פנימית לאלוהים, ולכל אחד זה ייחודי, כי זה ללא השוואה.
2. זה התעקשות אינטרסנטית, הם חוששים מדקטטורה שתזיק להם, לא התעקשות על צדק.
לא חלקתי שיש כזה מושג התעקשות למען עתיד טוב יותר.
רק אין מושגים של צדק ואמת.
אגב כן יש אנשים מטופשים, שדואגים לצדק כללי באוכלוסיה, הם פשוט לא למדו מספיק פילוסופיה (במידה והם לא מאמינים), והם ממוצעים.
או שהמאמינים שכנעו אותם שיש מושג צדק, צדק תרדוף.
מה הסיבה שלהם להקדיש את חייהם ולסבול למען צדק? אם אין חיים אחר כך? האיוול בהתגלמותו!
בכל מקרה, טוב לנו שהם קיימים, ושלא ילמדו פילוסופיה.
3. מסכים לגמרי, שמבחינה חוקית צריך להעניש אותו. רק העונש הוא אינטרסנטי.

לא הבנתי את הסוף.