אני מרגיש שאני לא באמת עוקב אחרי זרם פילוסופי קבוע, וזה משתנה לפי מצב הרוח שלי. דינמי במרבית הזמן, ומשתנה בקיצוניות.

לגיטימי לחלוטין

לגיטימי לחלוטין
אדם נועד לחקור ולהבין לעומק של הרגשות שלו

שואל השאלה:

שואל השאלה:
מה?

כפסיכיאטר מוסמך אני מכריז עלייך כבעל borderline philosophical personalty disorder

ועכשיו ברצינות

רוב בני האדם כבולים בדיסונס קוגנטיבי ובפשטות הם מנסים להיות עקביים במעשים, מחשבות והאמירות שלהם - עם האמונות שלהם. וברגע שהם לא עקביים הם משנים אותם מעט או מוסיפים תיקונים לרעיונות הבסיסים שלהם

ממה שאתה מציג לעומת רוב האנשים אתה *פחות* כבול לדיסונס הזה ואתה יותר פתוח מחשבתית לרעיונות חדשים

שואל השאלה:
אני פתוח מחשבתית יותר מהרגיל ופחות כבול לדיסוננס קוגניטיבי. כשאתה מציג את זה כך, זה נשמע חיובי מאוד, וחבל אם אגבש לעצמי עמדה מקובעת. אבל האם אפשר למצוא נחת במצב כזה?

שואל השאלה:
באמת*

קאפקה באמת נתן את התשובה הכי נכונה ומדויקת. בני האדם הם אמביוולנטים מטבעם, וזה פועל גם לטובה וגם לרעה (בין היתר מה שמאפשר לך להיות בעל ראש פתוח).

באשר לאם זה טוב - התשובה היא ממש לא. יש אמיתות בעולם ועלייך להיות בטוח בהם על מנת שתוכל לבנות על גביהם ידע נוסף, רק כך ניתן לצמוח אינטלקטואלית.

בקיצור, תמצא עקרונות שהם נכונים ושעם כל הידע שלך אתה לא מסוגל לפקפק בהם. אם לא מצאת עדיין עקרונות כאלו, תמשיך לחפש.