10 תשובות
כשאת שואלת למה כל ניסיון של אדם להפוך לאל נכשל, זו בעצם השאלה אם אפשר לברוא משמעות חדשה בעצמך אחרי שהתרחקת מאלוהים. דעתי היא, שאדם לא יכול לברוא משמעות מוחלטת כי הוא מוגבל הוא כפוף לגוף, לתודעה ולחוקי הטבע.
גם אם אדם מנסה לברוא ערכים חדשים, הוא תמיד נתון למגבלות האנושיות שלו. כשהוא מנותק מאלוהים, הוא מוצא את עצמו מול ריק קיומי, כי כל אידיאולוגיה אנושית לא מצליחה למלא את החלל הזה כמו חוויה רוחנית של אמונה.
במילים אחרות, המשמעות שאת מחפשת לא מצליחה לחדור לתוך עמקי הווייתך כי היא לא נוגעת באותו עומק רוחני שתחושת קשר לאלוהים יכולה לספק.
גם אם אדם מנסה לברוא ערכים חדשים, הוא תמיד נתון למגבלות האנושיות שלו. כשהוא מנותק מאלוהים, הוא מוצא את עצמו מול ריק קיומי, כי כל אידיאולוגיה אנושית לא מצליחה למלא את החלל הזה כמו חוויה רוחנית של אמונה.
במילים אחרות, המשמעות שאת מחפשת לא מצליחה לחדור לתוך עמקי הווייתך כי היא לא נוגעת באותו עומק רוחני שתחושת קשר לאלוהים יכולה לספק.
בתור התחלה, הניסיון ממש לא נכשל.
יש קורלציה ברורה בין עושר והצלחה של ערים לבין רמת האתאיזם שלהן.
עדיף לבסס עמדה הומנית, שוויונית, דמוקרטית וליברלית ולהכיר בהיות כולם בשר ודם.
אם אתה נשען על משהו טרנסצנדנטלי ועליון תוכל גם לעשות דברים נוראיים בשמו, כמו שקורה בלא מעט מהדתות. זה לא שהבעיה נפתרת בכזו קלות.
אבל יש חלופות, המון כאלה.
בזכות הנאורות.
כן מובן שזה מוזר לאדם שהאמין בסמכות טרנסצנדנטלית קודם לכן לעבור לאמונה בעמדה אנושית גרידא, אבל בקנה מידה גדול זה בוודאות עובד.
מדינות מערביות הן דוגמה מדהימה לכך.
יש קורלציה ברורה בין עושר והצלחה של ערים לבין רמת האתאיזם שלהן.
עדיף לבסס עמדה הומנית, שוויונית, דמוקרטית וליברלית ולהכיר בהיות כולם בשר ודם.
אם אתה נשען על משהו טרנסצנדנטלי ועליון תוכל גם לעשות דברים נוראיים בשמו, כמו שקורה בלא מעט מהדתות. זה לא שהבעיה נפתרת בכזו קלות.
אבל יש חלופות, המון כאלה.
בזכות הנאורות.
כן מובן שזה מוזר לאדם שהאמין בסמכות טרנסצנדנטלית קודם לכן לעבור לאמונה בעמדה אנושית גרידא, אבל בקנה מידה גדול זה בוודאות עובד.
מדינות מערביות הן דוגמה מדהימה לכך.
התשובה היא כן, והדמות בפרופיל שלי, ביצעה זאת. יחד עם דמויות אחרים מההיסטוריה כמו מוסליני, מאו והיטלר. יש גם כיום נסיונות לפולחני אישיות כמו שי פינג, קים ג'ונג און ופוטין.
האנשים האלו יצרו ערכים חדשים כמו שתיארת, והחזיקו בכוח עצום לשנות את כל העולם כרצונם.
בכל מקרה מאחר שהאדם יצר את האלוהים, אז האדם הוא זה שיוצר את הערכים הנעלים , כמו כל ערך אחר שקיים בעולם. הכל יצירתו של האדם. בסוף זה בדיוק מה שניטשה טוען - שהאדם האידאלי הוא זה שיוצר לעצמו ערכים ומחזיק בעצמו כערך הנעלה ביותר, ללא הצורך להישען על ערך נעלה אחר.
האנשים האלו יצרו ערכים חדשים כמו שתיארת, והחזיקו בכוח עצום לשנות את כל העולם כרצונם.
בכל מקרה מאחר שהאדם יצר את האלוהים, אז האדם הוא זה שיוצר את הערכים הנעלים , כמו כל ערך אחר שקיים בעולם. הכל יצירתו של האדם. בסוף זה בדיוק מה שניטשה טוען - שהאדם האידאלי הוא זה שיוצר לעצמו ערכים ומחזיק בעצמו כערך הנעלה ביותר, ללא הצורך להישען על ערך נעלה אחר.
^הם הפכו עצמם לחצי אלוהים, אני חושב שהשואל התכוון סתם לסמכות שאתאיסט ממוצע ירגיש צורך להישען עליה בניגוד למאמין שיש לו את אלוהים שהוא טרנסצנדנטלי.
אז חוקי הטבע, שהאדם נדרש לציית להם כדי לשלוט על הטבע. אתאיסטים בדר"כ משתמשים במדע כמקור לסמכות.
אי אפשר לומר שאלוהים מת, כי זה נגד ההגדרה שלו
אם הוא מת הוא לא אלוהים.
לפחות מבחינת ההסתכלות שלי על אלוהים.
אם הוא מת הוא לא אלוהים.
לפחות מבחינת ההסתכלות שלי על אלוהים.
זוהי התשוקה למיזוג, לאינסוף הטרנסצנדנטי שטמונה בך בתור אדם חי שצמא לגאולה.
אפשרי לחיות ללא אלוהים, יש ערכים שאינם דתיים אלא טבועים בתוכך בתור אדם חי, שמנחים אותך, תמיד היה זר לי המושג של יצירת ערכים, זה מרגיש לי כיסוי והסתר של מה שכבר נמצא בתוכי. אני בוחר לנהוג בערך החסד לא מתוך יצירה ובחירה עצמאית של שעבוד לערך כזה מתוך מיליון אפשרויות אחרות, אלא שהוא פשוט טבוע בי.
אבל אלוהים בתור פתרון, גואל, שאני כמה אליו לא בתור אחד שיעשה לי קיצי אלא בתור מהות ותשוקה לרם יותר, לחיבור, להתיר את את החידה הסבוכה שמלפפת את לב האדם המשתוקק להיוודע ולהתחבר למצב העניינים.
נסיונות לפתרון כזה יכולות להיכשל משום שהן מובילות לחוסר כנות עצמית, האדם נהיה האל רק כמענה התגברותי על חוסר אלוהי שקיים, זה לא קבוע, יציב וממלא כמו ידיעת אלוהים.
שפינוזה עם הזיהוי המוניסטי שלו את האלוה לטבע מנסה לתת גאולה ולשמר ולא לבטל את התשוקה והארוס הדתי הזה לאדם במישור אימננטי, ובכך לחלן אותו, דרך הפילוסופיה כגואלת.
הגדולה שלו בעניין הזה היא שהוא מביא גאולה לאדם החילוני, הוא משמר את האלוהות אבל "מגביל" אותה לאימננטי.
אם את מנסה למצוא גאולה ואת ניתקת עצמך מכל סמכות טרנסצנדטית, אני משער ששפינוזה הוא האופציה הטובה ביותר עבורך.
אפשרי לחיות ללא אלוהים, יש ערכים שאינם דתיים אלא טבועים בתוכך בתור אדם חי, שמנחים אותך, תמיד היה זר לי המושג של יצירת ערכים, זה מרגיש לי כיסוי והסתר של מה שכבר נמצא בתוכי. אני בוחר לנהוג בערך החסד לא מתוך יצירה ובחירה עצמאית של שעבוד לערך כזה מתוך מיליון אפשרויות אחרות, אלא שהוא פשוט טבוע בי.
אבל אלוהים בתור פתרון, גואל, שאני כמה אליו לא בתור אחד שיעשה לי קיצי אלא בתור מהות ותשוקה לרם יותר, לחיבור, להתיר את את החידה הסבוכה שמלפפת את לב האדם המשתוקק להיוודע ולהתחבר למצב העניינים.
נסיונות לפתרון כזה יכולות להיכשל משום שהן מובילות לחוסר כנות עצמית, האדם נהיה האל רק כמענה התגברותי על חוסר אלוהי שקיים, זה לא קבוע, יציב וממלא כמו ידיעת אלוהים.
שפינוזה עם הזיהוי המוניסטי שלו את האלוה לטבע מנסה לתת גאולה ולשמר ולא לבטל את התשוקה והארוס הדתי הזה לאדם במישור אימננטי, ובכך לחלן אותו, דרך הפילוסופיה כגואלת.
הגדולה שלו בעניין הזה היא שהוא מביא גאולה לאדם החילוני, הוא משמר את האלוהות אבל "מגביל" אותה לאימננטי.
אם את מנסה למצוא גאולה ואת ניתקת עצמך מכל סמכות טרנסצנדטית, אני משער ששפינוזה הוא האופציה הטובה ביותר עבורך.
ולדעתי התשובה היא לא האדם לא מסוגל לייצר משמעות שתוכל למלא את הריק הפנימי בגלל שמה שנקבע על ידי אדם אין לו חשיבות יותר מכל קביעה שנעשתה על ידי אדם אחר וניטשה עצמו נתקל בבעיה גדולה בייצור משמעות ובאמת לא הצליח לענות עליה כי "מוסר האדונים" זה לא תשובה לריקנות הפנימית אלא זה סוג של בריחה וניסיון לייצר חלופה (שלא הצליחה) ובסוף גם הוא מנסה לייצר אידיאולוגיה מסויימת של רצון לכוח והמימוש העצמי שמתבטא באותנתיות של האדם עם עצמו
הגדיל לעשות תלמידו ז'אן פול סארטר שלקח את זה למשהו יותר קיצוני ואמר שהאדם חייב להכיר בזה שאין משמעות בעולם ושכל אחד חייב לחיות מתוך ההכרה הזאת ולנסות ליצור לעצמו משמעות לעצמו על ידי הבחירות שלו מתוך וזה הגאולה של האדם דווקא ההכרה באבסורדיות ובחוסר משמעות היא זאת שתגאל את האדם
שורה תחתונה אני רוצה לומר שלדעתי זה לא אפשרי, וזה הסיבה שהאזיסטנציונליזם נראה כ"כ ריק וללא תוכן כי הוא לא הצליח לפתור את הבעיה שהוא יצר עם דחיפת רעיון האינדיבידואליות של המוסר
הגדיל לעשות תלמידו ז'אן פול סארטר שלקח את זה למשהו יותר קיצוני ואמר שהאדם חייב להכיר בזה שאין משמעות בעולם ושכל אחד חייב לחיות מתוך ההכרה הזאת ולנסות ליצור לעצמו משמעות לעצמו על ידי הבחירות שלו מתוך וזה הגאולה של האדם דווקא ההכרה באבסורדיות ובחוסר משמעות היא זאת שתגאל את האדם
שורה תחתונה אני רוצה לומר שלדעתי זה לא אפשרי, וזה הסיבה שהאזיסטנציונליזם נראה כ"כ ריק וללא תוכן כי הוא לא הצליח לפתור את הבעיה שהוא יצר עם דחיפת רעיון האינדיבידואליות של המוסר
נדמה לי שקהילה זה התחליף הכי פרקטי בשביל לקבל אפקט זהה לתחושה ממלאת כמו אלוהים
בני אדם מכורים לתחושה שהם חלק ממשהו גדול מהם ואפשר למצוא את הדבר מתבטא בקהילה ואחדות
בני אדם מכורים לתחושה שהם חלק ממשהו גדול מהם ואפשר למצוא את הדבר מתבטא בקהילה ואחדות
^אם האדם כזה כישלון, והתרבות כיום כישלון, והמערב נמצא בטראומה ועם ערכים כאלו חסרי היגיון, הכיצד ייתכן שהאדם, התרבות המודרנית, והמערב נמצאים בשיא שיאים היסטורי, הגשימו כל כך הרבה ומחזיקים בכל כך הרבה עוצמה וביכולות אדירות?
במילים אחרות, אם הערכים של פעם היו כאלו טובים אז למה פעם לא היה טוב?
במילים אחרות, אם הערכים של פעם היו כאלו טובים אז למה פעם לא היה טוב?