פחות שאלה יותר פריקה

החיים שלי קורסים לי מול העיניים. נפשית אני ברע והכל נהרס לי לאט לאט. בריאותית המצב על הפנים ברמה קיצונית. אני לא מספר את זה לסובבים אותי ונותן לעצמי להתמודד עם זה לבד בגלל שאני לא רוצה שיהיו מסביבי בגלל מצפון ורגשי. מבחינת חברים הם פשוט הולכים ומתרחקים לאט לאט ואין לי את הכוחות ואת המסוגלות לנסות להשאיר אותם בסביבה שלי. מול המשפחה נשארו בודדים מאוד שאני בקשר איתם. ומבחינת העניינים של הלב שוב איבדתי אמונה באהבה, ועם כל המצב הקיים אני לא חושב שיש לי סיבה לחזור להרגיש כי תמיד זה נגמר בזה שאני בסוף נשאר לבד. סביר להניח שאם לא אמא שלי לא הייתי נשאר פה. עצות להמשך?