כיצד ניתן להבין את תהליך השיפוט המוסרי בבית המשפט כאשר המוסר נתפס כאינדיבידואלי או אובייקטיבי?

אני חךקית חולק על תשובה זו מסיבות דתיות, אמנם אענה בהסתכלות שאינה דתית:

אמנם המוסר הוא אבסו-סובייקטיבי, אך יש להבדיל בין דרכי ההנהגה לבין דרכי המושכלות.
וכשם שאדם לא יעשה כל אשר ירצה בגלל הספקנות, אלא הוא ישאיר אותה בדרכי המושכלות ולא יקח אותה לדרכי ההנהגות, כך הוא בסובייקטיבזם, ולכן גם אם בהסתכלות הכל סובייקטיבי, בהנהגת החברה ננהיגה בדרך הרלטיביזם, כלומר- כל עיר והחוקים שלה, וכל מדינה והחוקים שלה, כל איחוד בין מדינות והחוקים שלו וכו', כל בית ספר והחוקים שלו, כל משפחה והחוקים שלה וכו'.

ובגלל שזה רלטיבי, אזי בזה תועיל הסכמת שני הנידונים לדעת השופט, ובפרט שאם נסתכל רק על התובע והנתבע, והם מסכימים לדברי השופט בצורה אבסולוטית, אזי ביחס אליהם הדבר נהפך למוסכם על כל הדעות, באותו רגע, אלא שיכול כל אחד מהם לשנות את דעתו ומוסכמה כזו הינה חלשה מאוד.

ולכן יש כפייה, אכיפה, של החוק. אכן את יכולה לומר שהאדם שכופים עליו, כמעט בטוח שמבחינתו הם אלו שאינם מוסריים בכך, שעצם ביצוע העבירה נובעת מחשיבה של 'לא אכפת לי מהחוק, אעשה מה שאני רוצה', כי במחינתם באמת המוסר אינו בעל תוקף להחליט לאדם אחר (וכמו שחש אנשים שאומרים פה- 'תעשה מה שאתה רוצה' או 'על תיתן לאף אחד להחליט עליך', הכל נובע מאותן רעיון, שיש מוסר מעבר למוסר שלך, ולא אכפת לך ממנו).

אזי אם כך, הרי שכל מערכת החוק נובעת ממוסכמות שהיו בעבר, שלא אנחנו הסכמנו עליהם, וכופים אותם עלינו.

האם זה פחות דמוקרטי מאשר הרעיון שבו הכל יהיה תחת מוסכמות? כן.

אבל מצד שני, אבסו-דמוקרטיה משמעותה חופש חוקי אבסולוטי, כלומר אנכריזם חוקי, שבו הכל הולך לפי חוקי הטבע, כל אדם חעשה מה שירצה.

ויתכן שאין באמת הבדל בין השיטות, בגלל שגם באנרכיזם חוקי, הוא הדבר הנקרא דמוקרטיה אבסולוטית, אדן ימנע מלעשות משהו שיגרום לאדם אחר לרצות להרוג אותו או לפגוע בו וכדו'. גם שם יווצרו חוקים, אולי חוקין לא כתובים או מנוסחים, אבל יווצרו מוסכמות, ומדי פעם אנשים לא ילכו לפי אותם המוסכמות.

ולמעשה אפשר לומר את אותו הדבר על דיקטטורה או טוטליטריזם, כל ההבדלים הם כמה הממשל מתערב בפועל בחיי האזרחים, ובאמת- דמוקרטיה, אנרכיה, דיקטטורה, ועוד דומות כאלו, הם אותו הדבר ביסוד שלהם- תעשה מה שלא מוצא חן בעיני אחרים- מישהו יפגע בך. אתה רוצה לעשות מה שבראש שלך? אל תתלונן. אמנם אץה טכנית יכול להתלונן, אבל אל תצפה שזה ישנה משהו, אלא אם נפלת על בעל סמכות (זה יכול להיות מושל, שופט, אנשח השבט שלך, הוריך וכו', כל מי שיש לו יכולת ענישה ישירה או עקיפה כלפיך) שיחליט לרחם עליך מסיבות כאלו ואחרות.

אם נניח שהמוסר הוא לא אוביקטיבי אלא אינדיבידואלי אז כל מערכת המשפט זה רק סוג של פשרה שהאנשים היגיעו אליה מחוסר יכולת לחיות ללא הפשרה והם פשוט כופים את זה על האנשים באופן דיי שרירותי כי פשוט כי אין ברירה אחרת
אם נניח שהמוסר שהמוסר הוא אובייקטיבי אז מערכת המשפט אמורה להיות מושתת על עקרונות המוסר האוניברסלי (לא ניכנס לדיון איזה מערכת אוניברסלית) והשאיפה המוסרית הבסיסית של השופטים אמורה להיות לנסות למצות ולהגיע אל החוק האוניברסלי
אם כי זה לא אפשרי לגמרי בגלל הטבע האנושי שלנו וכמו שכבר כתוב "צדק צדק תרדוף" כלומר שצדק אפשר תמיד רק לרדוף אחריו ולשאוף אליו אבל להגיע אליו זה בלתי אפשרי בגלל האי שלמות של המין האנושי

יש חוק יבש, שאמורים לפסוק לפיו. לא סתם הן מסתובבים עם ספרי חוקים ובכל אולם/ משרד יש אוגדני חוקים לכל שופט. נראה לי הם מקבלים את זה עם התפקיד או משהו. החוק מנסה לגעת בכמה שיותר מקרים וסיטואציות ולענות על כולם ולהגדיר לכולם ענישה מתאימה.
ויש פעמים שאין חוק ספציפי או הנחייה מה לעשות, וצריך לפרש חוקים שלפעמים זה ניתן בדיונים עצמם עי השופטים כמו שקרה פעמים רבות בבית משפט עליון.

הקטע של זה זה שפחות או יותר אתה כשופט צריך להיות גם אובייקטיבי, אבל גם רגיש וער למה שהצדדים טוענים מביאים ואומרים. יש נסיבות חריגות כמעט תמיד ובגלל שהשופט הוא בן אדם ולא מכונה, אפשר להתחשב בזה.
(ולא, הוא לא יכול להביא בחשבון את הדעות האישיות שלו, סטיגמות שיש לו, או כל מיני דעות ורגשות קודמים. זה אסור והם נמנעים מזה מאוד אם הם שופטים טובים.)
זאת אומרת, יש תהליך שצריך כביכול להיות שיוויוני וזהה לכולם, אבל בגלל שלא כולם באים עם אותן נסיבות לאותו מקרה, אי אפשר לשפוט אותם אותו דבר. זה הנאשמים שדונים אחד מהשני, השופט לא אמור להיות

אני לא מרגישה כאילו עניתי על השאלה מספיק טוב

מוסר הוא אינדיבידואלי לכן בני אדם לא יכולים להנהיג דמוקרטיה מתפקדת. צריך משטר טוטאליטרי בחסות דתית. חוקי הדת משרתים את האמת.