למה את רוב השאלות הפילוסופיות שיש פה באתר אנשים שואלים בלילה?

כי זה מרדיטורים בני 15 שחושבים שהם עמוקים

(הם לא הולכים לישון כי הם באטמן)

בזמן של שקט, שלווה ושעמום, השאלות האמיתיות, המהותיות והפילוסופיות עולות במחשבתנו.

שואל השאלה:
האם פילוסופים הם אנשי-על שלא צריכים לישון ולעבוד?

כי אז המוח חד

אם אתה מדבר על ניהליסטים אז כמובן שכן

^
אילו ניהליסטים יש כאן?? אם הם היו ניהיליסטים הם לא היו מגיעים לסטיפס

מה זה אומר ניהליסטים?

בלילה יש שקט, ואפשר לחשוב על השאלות הכי עמוקות וגם לשאול אותן.

אני אחיקר!

שואל השאלה:
מסתבר שגם אני לפי ההגדרה

מה קו המחשבה שלך שמגדיר אותך כניהיליסט בעינך?

גם אתה וגם אתה

הכינויי בטעינה: ניהיליסטים אלו אנשים שמאמינים שאין משמעות או ערך לחיים, ושאין תכלית או אמת מוחלטת אחת.
אז הם שוללים את הקיום של הערכים האוניברסליים או המטרות העליונות.

^^אני לא חושב שיש איזו מטרה סופית או משמעות חיצונית לקיום
אבל למה התכוונת? סליחה זה פשוט מרגיש לי שאלה מובנת מאליה, אולי לא הבנתי אותה נכון

ניהיליזם בבסיסו מתבטא בביטול מוחלט של ערך ומשמעות. בצורה שמתנגדת ישירות לאקסיטניאליזם גם כן
רוב הניהיליסטים או מתאבדים או מאבדים את זה בשלב מסוים. זה יותר מהעניין של אמונה בקיומה של המשמעות, אלא דרך חיים
רציתי לשאול איך זה מתבטא אצלך בחיי היום יום, מה באיך שאתה חי את החיים שלך או איך שאתה בפועל חושב מעבר לחשיבה הגדרתית נותן לך את הרושם שאתה ניהיליסט

מבחינתי היותך ניהיליסט מבטל את הצורך שלך להשתתף בדיון הזה בגלל שגם לדיון הזה בפועל אין משמעות

הדבר היחיד שיכול להצדיק ניהיליזם הוא שיתוף רעיונות. זאת סיבה למה יכול להיות לך סטיפס למשל, בקשר למה שאמרתי מקודם יכול להיות שטעיתי
אבל אני לא מנסה לבטל את מה שאתה אומר, אני מנסה להבין אם אתה ניהיליסט זה גם מה המטרה שלך כאן

כן הבנתי, ויש לך נקודה
אני ניהליסט אופטימי

רוב הניהיליסטים הם לוזרים (סליחה) שלא מבינים את מושג ה-ubermensch של ניטשה.

אם הם היו מפנימים את הרעיונות שב- כה אמר זרתוסטרא, הם לא היו נשברים או מתאבדים. ניהיליזם אמיתי, במובנו האקטיבי, אינו קריאה לייאוש אלא לאתגר, לשבור גבולות, ליצור עולם משלך ולהוביל אחרים בדרך הייחודית שלך. מי שמאמץ את הגישה הזו לא זקוק לבריחה מהמציאות, אלא משתמש בחוסר המשמעות כבסיס לבנייה עצמית.
ובחיי, הם לא מפנימים זאת.

*נ.ב*
הנה דבר שכתבתי, לפני זמן רב לגבי עניין זה:

בדרכים חסרות סוף, אני צועדת, בעקבות חיפוש שאין לו סוף. האמת הנראית כבויה, רק לפעמים מתגלה, כחזיון חמקמק.

עולם זה, גיבורי עלילותיו, משחקים בצדק, במוסר, אף אינם יודעים, את חוקי המשחק שהמציאו.

עליך, האדם, להמציא עצמך מחדש, כמו אמן המפסל באבן קשה, כמו נשר המעז לגעת בשמש, להתרומם מעל כל חולשה.

חירות היא מהות הכוח והחיים, לשחרר עצמך מהכבלים, של מוסר כוזב, ושל הפחד, ולהפוך לשליט על עצמך.

אל תצפה לגאולה מידי אחרים, כי אתה היוצר, הפועל, היודע שהעולם אינו אלא במה, ואתה, הבמאי של סיפור חייך.

אני דווקא שואל שאלות ביום כי בלילה אני באטמן ואני צריך להציל את העיר
אתמול הייתי בפתח תקווה היום אני ברעננה בואו לבקר אני אצלם איתכם סלפי