אתמול בערב בסביבות עשר מצאתי לטיול עם הכלבה...

שואל השאלה:
אני לא מסוגלת לדבר על זה...

שואל השאלה:
א זה יקר רצח ואני לא חושבת שאני יכולה...
ב זה לא עד כדי כך חמור סתם הייתי צריכה לפרוק הכל טוב
תודה..

אנונימית יקרה,
קראתי את הפוסט שלך, ואני שומע כמה ששלשום בזמן הטיול עם הכלב שלך הרגשת עצובה ומוצפת, לא הצלחת לעצור את הדמעות.. מדברייך נשמע שבסך הכל רצית לעצמך מעט שקט ושלווה, שהצלחת להשיג רק לאחר שהכאבת לעצמך.. עד שלאחר שתיארת שבתום פרץ האדרנלין שלך הרגשת מעט עידוד והקלה, זה יכול להיות כל כך מכביד ומבלבל עבורך, כמו אוקיינוס של עצב שאת לא מצליחה לצאת ממנו..

ויחד עם זאת, גם ראיתי שהצלחת להגיע לכאן לשתף, לפרוק ולחפש דרכים להתמודד עם הכאב שלך.. ואולי בכך שהגעת לכאן להתייעץ, זה יכול להיות הצעד הראשון שאת מחפשת במסע שלך.. ואולי אם תוכלי להמשיך ולשתף אדם קרוב או בן משפחה בעצב המתמשך שלך, זה יכול לעזור לך למצוא את הדרך הנכונה ביותר עבורך, במיוחד בזמן שהכל מציף ואת לא מצליחה לעצור את הדמעות שלך.. לפעמים כשמשתפים במה שמכביד ומציף, כמו שעשית כאן, זה אולי יכול לעשות לך מעט סדר במחשבות שלך לקראת ההמשך..

אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת),
אנחנו מפעילים צ'אט אנונימי שבו תוכלי לפרוק ולמצוא אוזן קשבת עם אחד מהמתנדבים שלנו..
מצרף עבורך קישור לצ'אט ומזמין אותך לבוא ולשתף עוד במה שגרם לך להרגיש מוצפת..
אפשר גם להיכנס דרך הוואטסאפ שמספרו 055-9571399

שלך
מתנדב סהר