7 תשובות
שואל השאלה:
^אני לא, נקודה הם דיברו על זה אחד עם השני ושאלתי על מה הם מדברים ואומרים לי "כלום" הם עושים לי דווקא כי לא סיפרתי להם דברים מהחיים הפרטיים שלי אבל באמת שהיו דברים שזה לא עניינם והם עושים עכשיו ברוגז
^אני לא, נקודה הם דיברו על זה אחד עם השני ושאלתי על מה הם מדברים ואומרים לי "כלום" הם עושים לי דווקא כי לא סיפרתי להם דברים מהחיים הפרטיים שלי אבל באמת שהיו דברים שזה לא עניינם והם עושים עכשיו ברוגז
אנונימי
מכיר את הסיפור אחי.. יותר נכון אפשר לומר שחייתי אותו.
העצה הכי נכונה שאני יכול להציע לך זה לנסות לשחרר מהרגשות הכואבים שלך. אני יודע שמאוד פשוט לומר את זה כי זה תהליך אישי גדול, אבל אתה צריך להבין לפני כל אחד שי/ראה וי/הכיר אותך בחיים
*שאתה שווה שיתייחסו אליך כחבר*.
*מגיע לך למצוא אנשים שתוכל להיות קרוב, פתוח ופגיע לידם*. *אתה לא צריך להסתכל על עצמך בחוסר ביטחון בגלל אנשים אחרים בגלל שאתה מעבר לזה*.
אני יודע שזה אולי קשה לראות את זה בינתיים, אבל אני מבטיח לך שאתה עוד תפגוש את האנשים שתוכל לקרוא להם החברים שלך, ואתה תהיה גאה בהם ובעצמך על שמצאת אותם. את שלי אני מצאתי בצבא אחרי שנים על גבי שנים של תחושות דומות לשלך פחות או יותר.
הייתי מציע לך שאל תעשה פעולות מתוך מחשבה שאולי תכיר שם אנשים. תעבוד על עצמך ותעשה רק דברים שיקדמו אותך כאדם. בין אם זה ללמוד ולהשקיע בידע, תוכנית אימונים/חדר כושר/ריצה, תחביב מהנה חדש, תעבוד על הפגמים שלך (דברים שמפריעים לך-אם זה ביטחון עצמי, בעיות נפשיות, חרדות למיניהן)... העיקר שתעשה דברים שיעשו לך רק טוב.
ותחזיק מעמד, זאת דרך ארוכה אבל היא תהיה שווה את זה בסוף.
בהצלחה!
העצה הכי נכונה שאני יכול להציע לך זה לנסות לשחרר מהרגשות הכואבים שלך. אני יודע שמאוד פשוט לומר את זה כי זה תהליך אישי גדול, אבל אתה צריך להבין לפני כל אחד שי/ראה וי/הכיר אותך בחיים
*שאתה שווה שיתייחסו אליך כחבר*.
*מגיע לך למצוא אנשים שתוכל להיות קרוב, פתוח ופגיע לידם*. *אתה לא צריך להסתכל על עצמך בחוסר ביטחון בגלל אנשים אחרים בגלל שאתה מעבר לזה*.
אני יודע שזה אולי קשה לראות את זה בינתיים, אבל אני מבטיח לך שאתה עוד תפגוש את האנשים שתוכל לקרוא להם החברים שלך, ואתה תהיה גאה בהם ובעצמך על שמצאת אותם. את שלי אני מצאתי בצבא אחרי שנים על גבי שנים של תחושות דומות לשלך פחות או יותר.
הייתי מציע לך שאל תעשה פעולות מתוך מחשבה שאולי תכיר שם אנשים. תעבוד על עצמך ותעשה רק דברים שיקדמו אותך כאדם. בין אם זה ללמוד ולהשקיע בידע, תוכנית אימונים/חדר כושר/ריצה, תחביב מהנה חדש, תעבוד על הפגמים שלך (דברים שמפריעים לך-אם זה ביטחון עצמי, בעיות נפשיות, חרדות למיניהן)... העיקר שתעשה דברים שיעשו לך רק טוב.
ותחזיק מעמד, זאת דרך ארוכה אבל היא תהיה שווה את זה בסוף.
בהצלחה!
שואל השאלה:
^תודה רבה!! יש לי שאלה אלייך, אז עכשיו שיש לך חברים בצבא ומרגיש מסופק אני חושב, אתה מרגיש שפספסת את השנים בתיכון או שנא?
^תודה רבה!! יש לי שאלה אלייך, אז עכשיו שיש לך חברים בצבא ומרגיש מסופק אני חושב, אתה מרגיש שפספסת את השנים בתיכון או שנא?
אנונימי
גבר, תכתוב לי בפרטים בבקשה. יש לי אותו דבר, אבל אני עולה חדש ויש לי קשה פשוט, אין לי קשרים פה ואני מנסה להכיר את אנשים, לדבר לכתוב בעברית. אנחנו יכולים להיות חברים אני חושב.
מה איך אתה יודע שהם לא הזמינו אותך?
אם הם דיברו על זה מולך כנראה שאתה מוזמן....
אם הם דיברו על זה מולך כנראה שאתה מוזמן....
אנונימי
דבר ראשון אתה תמיד מוזמן לפרוק לי כי אני בן אדם רנדומלי בסטיפס אז זה יכול לעזור,
דבר שני חברים זה משהו שבא והולך ועדיף להיות לבד מאשר עם חברים כאלה שלא מזמינים ועוד עושים את זה מולך, בסופו של דבר חברים יבואו גם אם לא תנסה , פשוט לצאת מהבית ולהיות חברי
דבר שני חברים זה משהו שבא והולך ועדיף להיות לבד מאשר עם חברים כאלה שלא מזמינים ועוד עושים את זה מולך, בסופו של דבר חברים יבואו גם אם לא תנסה , פשוט לצאת מהבית ולהיות חברי
^ שאלה מעולה,
אני חושב שבזמן התיכון הרבה מהקשיים (לא כולם) שהיו לי באותה תקופה, היו בגלל חשיבה על ציפיות ששמתי על עצמי והשוואות על איזה מקום אנשים שבגיל שלי נמצאים ביחס אלי (אם הם "מתקדמים" יותר ביחס אליי).
כשאני מסתכל אחורה על עצמי, אני חושב שיכול להיות שפספסתי הרבה חוויות, צחוקים או אנשים לחוות איתם את התקופה הזאת אבל זה באמת לא כזה ביג דיל כמו שחשבתי..
יש דברים שלא אוכל לעשות יותר כמובן, אבל הבנתי שכל יום שאני חי, אני יכול ליצור לעצמי חוויות או זכרונות שאזכור כל החיים וזה נכון ככה לכל גיל.
את החברים הקרובים שלי מצאתי יותר מאוחר ועם חלקם יצרתי חוויות נהדרות + מצאתי את הכוח ליצור חוויות לבד.
לא התאמתי בתוך המסגרות שהייתי בהן לפני הצבא והשלמתי עם זה, אז לומר ש"פספסתי" דברים שכנראה לא הייתי מצליח לעשות בכל מקרה מנחם אותי. מה שכן, להתכנס בתוך עצמי לא עזר לי ולמרות שאני לא יכול לשפוט את עצמי של אותה תקופה, הייתי שמח להעביר את המוח שלי היום לעצמי של גיל 16 כדי שאנסה לחשוב יותר על איך להתפתח בפאן האישי ולשים כמה שפחות על הלחצים שהיו לי מהציפיות מהחברה. במילים אחרות, פנטזיה חח
אפשר לדאוג רק למה שתעשה היום. לא לדברים שלא עשית או דברים שאמנע מלעשות בעתיד ואני חושב שבגיל שלי לא הבנתי כמה פוטנציאל ענק יש לאדם צעיר שמאמין בעצמו ויוצר מסלול לבד תוך כדי שהוא מגשים את כל המטרות שלו.
מקווה שהחפירה שלי ענתה לך על השאלה (:
אני חושב שבזמן התיכון הרבה מהקשיים (לא כולם) שהיו לי באותה תקופה, היו בגלל חשיבה על ציפיות ששמתי על עצמי והשוואות על איזה מקום אנשים שבגיל שלי נמצאים ביחס אלי (אם הם "מתקדמים" יותר ביחס אליי).
כשאני מסתכל אחורה על עצמי, אני חושב שיכול להיות שפספסתי הרבה חוויות, צחוקים או אנשים לחוות איתם את התקופה הזאת אבל זה באמת לא כזה ביג דיל כמו שחשבתי..
יש דברים שלא אוכל לעשות יותר כמובן, אבל הבנתי שכל יום שאני חי, אני יכול ליצור לעצמי חוויות או זכרונות שאזכור כל החיים וזה נכון ככה לכל גיל.
את החברים הקרובים שלי מצאתי יותר מאוחר ועם חלקם יצרתי חוויות נהדרות + מצאתי את הכוח ליצור חוויות לבד.
לא התאמתי בתוך המסגרות שהייתי בהן לפני הצבא והשלמתי עם זה, אז לומר ש"פספסתי" דברים שכנראה לא הייתי מצליח לעשות בכל מקרה מנחם אותי. מה שכן, להתכנס בתוך עצמי לא עזר לי ולמרות שאני לא יכול לשפוט את עצמי של אותה תקופה, הייתי שמח להעביר את המוח שלי היום לעצמי של גיל 16 כדי שאנסה לחשוב יותר על איך להתפתח בפאן האישי ולשים כמה שפחות על הלחצים שהיו לי מהציפיות מהחברה. במילים אחרות, פנטזיה חח
אפשר לדאוג רק למה שתעשה היום. לא לדברים שלא עשית או דברים שאמנע מלעשות בעתיד ואני חושב שבגיל שלי לא הבנתי כמה פוטנציאל ענק יש לאדם צעיר שמאמין בעצמו ויוצר מסלול לבד תוך כדי שהוא מגשים את כל המטרות שלו.
מקווה שהחפירה שלי ענתה לך על השאלה (:
באותו הנושא: