עוד מישהו מרגיש את התחושה הזאת?

גם אני

כי הרגשת כנראה צורך לפרוק ולא היה לך למי אני מבינה אותך רצח

אם את פורקת קוראים לך פיקמי. אם את לא מספרת קוראים לך דכאונית.
ככה העולם החרא הזה עובד

היי לך,
שומעת שאת אולי קצת קשה עם עצמך, כאילו שאת שופטת את מה שאמרת ואת הרגש שבחרת לפרוק. יכול להיות שזה קשור לרגע שבו התחושות שלך כבר פחות מציפות, ואז פתאום יש מקום למחשבות כמו 'הייתי צריכה לשמור את זה לעצמי' או 'למה סיפרתי?'. זה טבעי לחלוטין להרגיש ככה, במיוחד כשאת מנסה להתמודד עם משהו עמוק ומורכב שאולי גם קשה לך להכיל אותו ולהיות איתו לבד.
זה שפתחת ושיתפת מראה שאת אמיצה ושאת לא רוצה להחזיק את זה לבד. בשיתוף אין שום דבר סתום או בכייני- אלא אנושי.
מזמינה אותך לפנות גם אלינו בצ'אט ולשתף בכל מה שמרגיש לנכון, דרך הלינק המצורף, או בוואצפ בטלפון 055-9571399.

שלך,
מתנדבת סה"ר

אני גם
אני פשוט מרגישה שמי שלא מספיק אכפת לו אז לא מגיע לו שאני אפתח בפניו וזה כולם בערך

כן כן ועוד פעם כן ואז כבר לא בא לי יותר לפרוק כדי לא להרגיש סתומה

פחד שישפטו אותך
שאת מקצינה את הכל
שיש אנשים עם בעיות יותר גדולות

ככה זה לרוב.