אילו מחשבות עוברות במחשבתם בלילות של שלווה, שלא מקבלות את התשומת לב במהלך היום ובעשייתה?

רגע נחת מרדיפה אחר הצלחה לא ממומשת

האם זה באמת משנה?

שאני בתוך דה פרסונליזציה אחת גדולה

מה הטעם של קקי

למה אף אחד לא אוהב אותי

איפה החטופים עכשיו.
האם הם רואים אור יום בכלל,
האם הנשים בהריון או ילדו כבר.
חושבת בלי סוף על המשפחות ועל החיילים.
ובוכה על כל מה שקרה לנו באותו בוקר של שמחת תורה.
ואני נזכרת שוב, ושוב, ושוב,
כמה אני בת מזל שאני בבית, מוגנת,
אפילו שיש לי כל כך הרבה בעיות ומכאובים.
העיקר שאני בבית.

הזרות של הקיום

זיכרונות מעצבנים (זיכרונות זה בן או בת?)
מי אני? מה אני? מי אני בלי טוי?
למה בני אדם שונאים אחד את השני במקום להיזהר מחייזרים ורובוטים ולתכנן להגן על האנושות?
למה בני האדם התחלקו לקבוצות של מדינות במקום לחיות בהרמוניה? אם בני האדם היו במדינה אחת ענקית העולם היה טוב יותר בלי קרבות, מלחמות, שפות שונות, ועוד... איך ההתפצלות הזאת התחילה?
איזה סדרה לראות עכשיו?
למה אני כל כך אוהבת ביאל.. למה אני מוצאת את זה כדבר כל כך חמוד?
איך אנשים יכולים לשמוע ז'אנר אחד של מוזיקה לכל החיים ולהנות ממנו? (האנשי מוזיקה מזרחית בישראל. והאנשים ששומעים רק שירים דתיים, אין יותר מ30 שירים של דתיים נראלי, זה בטח כבר חופר לא?)
מעניין איך טוי היה נראה כבן אדם ואיך הקול שלו היה נשמע?
ועוד.... יש לי המון מחשבות מוזרות כאלה חחח