לגיטימי שהחברה הטובה שלי כביכול גורמת לי להרגיש nרא עם עצמי?

היא אחת שיש לה הרבה חברים והיא מכירה חברים תוך שניות ואני גם די חברותית ויש לי ביטחון עצמי וחברים לא חסר לי ברוך ה'. אני לא מקנאה בכמות החברים שלה, זה לא העניין..
הקטע הוא שהיא כאילו מרשה לעצמה בגלל שיש לה ככ הרבה חברים, היא עונה לי בדילאי של החיים ומרשה לעצמה לסנן אותי אז אני מסננת אותה בחזרה, שלא תעוף על עצמה. אז כשאני מסננת אותה בחזרה (ועל דברים כמו תמונות שאין לי מה לענות עליהן), היא כותבת בקבוצה של מלא חברים מול כולם שאני מסננת אותה-_- כשהיא זאת שמסננת אותי כבר מאז שאני מכירה אותה.
היא אמרה לי פעם אחת (לפני הרבה חודשים אבלאני עדיין זוכרת את זה) היא קראה לי מנודה ואמרתי לה שלא חסרים לי חברים ואז היא אמרה "אה כן? לך יש 99+ בצאטים שלא נקראו?" כאילו זה שהיא מסננת זה משהו להתגאות בו גם, כאילו היא מקבלת מזה כוח מזה שיש לה ככ הרבה חיילים שצמודים אליה ושולחים לה הודעות כל היום. כי היא כזאת פיימוס.. שהיא באמת כזאת אולי, אבל את הפוזות האלה שתעשה על החברים האחרים שלה לא עליי.
אני לא נמצאת בראש סדר העדיפויות שלה, ורואים את זה. אם הייתי נמצאת בראש סדר העדיפויות שלה היא הייתה עונה לי תוך דקות כמו שהיא עושה עם הבנים שהיא מדברת איתם..
וכשאנחנו נמצאות במקום חדש ביחד היא פשוט לוקחת את כל הפוקוס אליה ולא מאפשרת לי להכיר אנשים חדשים (כי היא פשוט חברותית מידי, זה לא במודע אבל זה מפריע לי ברמות כי זה מונע ממני להכיר חברים חדשים), כל פעם כשאני מתקשרת אליה או שולחת הודעה היא גורמת לי להרגיש כאילו אני עוד אחת מהחיילים שלה והיא מדברת אליי כאילו אני אחת כשאת, והיא באמת גורמת לי להרגיש ככה וכאילו, איכס.
קוראת לי מכוערת ליד חברים שלה ואומרת שהיא תחזור אליי כי היא עוזרת להם.. והיא אמרה שהפעם היא באמת תחזור אליי (היא אף פעם לא חוזרת), ושהיא צריכה להתייעץ איתי. על מה מתערבים שהיא תחזור אליי רק כדי להתייעץ איתי על מה שהיא צריכה ואחכ תחזןר להמשיך לסנן אותי? כאילו אני כלבה שלה.
כי רק אצלי היא פורקת ומספרת דברים שהיא לא מספרת לאף אחד, רק אצלי (נראלי לפחות) היא בוכה ומדברת על כמה שהיא נמצאת שם בשביל כולם תמיד ושהיא לא יכולה כבר נפשית, רק איתי היא ככה אבל היא עדיין מתייחסת אליי הכי חרא למרות שאני פשוט חברה טובה מידי בשבילה.