תשובה אחת
את יכולה להגיד שהיית בזוגיות לא רצינית
באותו הנושא:
אם הייתי בסוג של מערכת יחסים עם מישהו במשך 4 וחצי חודשים בערך ו..
נגיד שבמשך ה4 וחצי חודשים האלה כן יצא לנו להתנשק, וכן יצא לנו להיפגש אחד אצל השני כמה פעמים, וכן יצא למשפחות שלנו להכיר זה עם זה ולדבר זה עם זה, וכן היו גם נגיעות ברגעים אינטימיים (לא שכבנו).
ובכל מקרה, זו הייתה המערכת יחסים הראשונה שלי ובמהלכה אף פעם לא הייתי בלב שלם איתה. אתם מכירים את זה שאתם דלוקים על מישהו או מנהלים יחסים עם מישהו אבל יש משהו בתוכם כמו אבן כזאת , משהו כזה מציק - שגורם לכם להרגיש לא שלמים עם היחסים עם אותו אחד?
אז מה שהיה לי.
העניין הוא שאין לי הכי המון חברות מי יישמע, והרגשתי חוסר..
והוא מילא לי את החוסר הזה - חוסר חברתי, הוא נתן לי תשומת לב, אהבה, יחס, חברות..זה מילא לי הרבה חוסר. אז אהבתי אותו יותר בתור חבר טוב מאשר בן זוג - והעניין הזה של אינטימיות קרה כי הרגשתי שזה כביכול "חייב" לקרות כדי שנמשיך להיות בקשר. אבל בתוך תוכי אף פעם לא אהבתי אותו. תמיד חשבתי שהוא מוזר ופריק כזה, כי הוא תמיד היה מתנהג משונה ועושה פרצופים ואפילו מזלזל..פעם אחת ואחרונה הוא התארח אצלנו בארוחת שישי וממש זלזל בשולחן לאימא שלי וגם אנחנו אנשים מסורתיים אז הוא מתחיל לזלזל בדת ודברים כאלה. קיצר בן אדם הזוי לגמרי - ותמיד הרגשתי שלא מגיע לו מישהי כמוני כי אני תמיד בחורה הגיונית , נעימה לאנשים, ומנומסת ומכבדת, מעולם לא זלזלתי במישהו או במשהו גם אם לא הסכמתי.
בכל מקרה הוא לא משך אותי..תמיד נמנעתי כמה שיותר מלהתנשק..היו פעמים שהוא גם היה אומר "אנחנו בקושי מתנשקים". ברמה כזו שלפעמים גם כשהוא היה מנשק אותי הייתי ממש נגעלת (כאילו עושה רפלקס הקאה כזה).
אני לא אומרת שסבלתי..פשוט עשיתי טעות. זה נחשב בכלל זוגיות? אני יכולה לומר שמעולם לא הייתי בזוגיות?
ובכל מקרה, זו הייתה המערכת יחסים הראשונה שלי ובמהלכה אף פעם לא הייתי בלב שלם איתה. אתם מכירים את זה שאתם דלוקים על מישהו או מנהלים יחסים עם מישהו אבל יש משהו בתוכם כמו אבן כזאת , משהו כזה מציק - שגורם לכם להרגיש לא שלמים עם היחסים עם אותו אחד?
אז מה שהיה לי.
העניין הוא שאין לי הכי המון חברות מי יישמע, והרגשתי חוסר..
והוא מילא לי את החוסר הזה - חוסר חברתי, הוא נתן לי תשומת לב, אהבה, יחס, חברות..זה מילא לי הרבה חוסר. אז אהבתי אותו יותר בתור חבר טוב מאשר בן זוג - והעניין הזה של אינטימיות קרה כי הרגשתי שזה כביכול "חייב" לקרות כדי שנמשיך להיות בקשר. אבל בתוך תוכי אף פעם לא אהבתי אותו. תמיד חשבתי שהוא מוזר ופריק כזה, כי הוא תמיד היה מתנהג משונה ועושה פרצופים ואפילו מזלזל..פעם אחת ואחרונה הוא התארח אצלנו בארוחת שישי וממש זלזל בשולחן לאימא שלי וגם אנחנו אנשים מסורתיים אז הוא מתחיל לזלזל בדת ודברים כאלה. קיצר בן אדם הזוי לגמרי - ותמיד הרגשתי שלא מגיע לו מישהי כמוני כי אני תמיד בחורה הגיונית , נעימה לאנשים, ומנומסת ומכבדת, מעולם לא זלזלתי במישהו או במשהו גם אם לא הסכמתי.
בכל מקרה הוא לא משך אותי..תמיד נמנעתי כמה שיותר מלהתנשק..היו פעמים שהוא גם היה אומר "אנחנו בקושי מתנשקים". ברמה כזו שלפעמים גם כשהוא היה מנשק אותי הייתי ממש נגעלת (כאילו עושה רפלקס הקאה כזה).
אני לא אומרת שסבלתי..פשוט עשיתי טעות. זה נחשב בכלל זוגיות? אני יכולה לומר שמעולם לא הייתי בזוגיות?
11 בינואר 2025, 17:33