הכלב שלי נפטר אתמול

הוא היה איתי כל חיי. מאז שאני בת שלוש ועד עכשיו שאני בת 17 אני כל כל מתגעגעת אליו, הוא היה הכל בשבילי, כשהייתי עצובה הוא הראשון שהייתי רצה לחבק כשהייתי שמחה הוא הראשון שהלכתי אליו וסיפרתי לו כשהרגשתי לבד הוא בא לישון איתי, הוא נלחם כל כל קשה להשאר איתנו אבל עכשיו הוא כבר לא פה, אני מתעודדת בזה שעכשיו הוא במקום שמח יותר, וכנראה רץ ומחייך ומקשקש בזנב כמו תמיד. אני כותבת את זה בדמעות אבל אני כל כל מתגעגעת אליו, אפילו לא הספקתי להגיד להתראות והוא עזב הוא יחכה לי בגן עדן נכון? הוא ירוץ אלי ויקשקש בזנב כשהוא יראה אותי נכון? הוא יללק לי את הפנים נכון? הוא יזכור אותי נכון? אני כל כך כועסת על עצמי שלא הצלחתי להגיד לו שלום כמו שצריך, שלא הפסקתי להגיד לו כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חשוב לי, הוא היה החבר הכי חשוב לי בעולם. השמחה שלי, האושר שלי. פשוט הכל. לא הפסקתי להגיד לו להתראות הוא כועס עלי? אל תכעס עלי יפה שלי אני אוהבת אותך יותר מכל דבר ואני מצטערת שלא הספקתי להפרד ממך. אם רק הייתי יודעת הייתי מביאה לך את הנשמה שלי אם צריך, תודה שהיית פה בשבילי ושמרת עלי, תודה שתמיד אהבת אותי, תודה שתמיד חייכת אלי והראת לי אהבה, תודה שאתה היחיד שהיה שם בשבילי גם כשאף אחד לא היה. אני לעולם לא אשכח את זה, תודה רקס. על הכל. אני אוהבת אותך ומחכה לפגוש אותך שוב. הכלב היפה שלי והנסיך שלי, וטהור שלי. הכלב הכי יפה בגן עדן בכח חייכן הכי שליו הכי מאושר, אני אוהבת אותך כל כך. תשמור עלי מלמעלה כן?