למה יוצא להקת כוות מאחל מוות

שואל השאלה:
בלילה אפל וקפוא, כשהשלג לא הפסיק לרדת והרוח ייללה כמו חיה פראית, אפרים שמיר התכונן למשמרת הלילה שלו. המשמרת הזו הייתה הכל בשבילו בלי הכסף ממנה, לא יהיה לו אפילו לחם למחר. הוא ידע שהוא חייב לצאת, לא משנה מה.

הוא התיישב ברכבו, שיניו נוקשות מקור, וסובב את המפתח. אבל הרכב סירב להניע. המנוע היה דומם, קפוא כמו העולם שבחוץ. אפרים ניסה שוב ושוב, אבל הכל היה לשווא. הרכב קפא, כמו שהוא עצמו עמד לקפוא.

הוא החליט לצאת מהרכב ולנסות את מזלו ברגל. אבל כשהושיט את ידו לדלת, היא לא נפתחה. הדלת הייתה נעולה בקור אכזרי, מכוסה בקרח עבה כל כך שלא ניתן היה לשבור אותו. אפרים היה לכוד.

בתוך הרכב, הקור התחיל להשתלט. החלונות כוסו שכבת קרח עבה, וכל נשימה שלו הפכה לענן לבן. אבל זה לא היה הסוף. ברכב היה פתח קטן, סדק כמעט בלתי נראה, שדרכו הקור חדר פנימה כמו סכין חדה.

הקור היה אכזרי בצורה שלא תיאמן. הוא הרגיש אותו מחלחל דרך הבגדים, דרך העור, עד לעצמות. זה לא היה סתם קור זה היה קור שגזל ממנו כל טיפת חום, כאילו הטבע החליט להעניש אותו. הוא ניסה לשפשף את ידיו, לנשוף עליהן, אבל זה לא עזר. הקור היה חזק ממנו.

אפרים התחיל להרגיש איך גופו מאבד תחושה. ידיו הפכו לקרח, רגליו היו כבדות כמו אבן, והלב שלו פעם לאט יותר ויותר. הוא הרגיש כאילו הקור לוחש לו לוותר, לעצום עיניים, להיכנע.

אבל הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב על המשמרת. הוא ידע שאם לא יגיע, לא יהיה לו כסף, לא יהיה לו לחם. המחשבה הזו החזיקה אותו ער, אפילו כשהקור כמעט שיתק אותו לגמרי.

הוא ניסה לצעוק, אבל קולו היה חלש, נבלע ברעש הרוח. הוא היה לבד, לכוד ברכבו, עם הקור האכזרי שהלך וסגר עליו. זה לא היה רק לילה קר זה היה לילה של מאבק על חיים.

כשעיניו התחילו להיעצם והוא הרגיש את הקור משתלט עליו לגמרי, הוא הבין כמה אכזרי יכול להיות הטבע. בלילה הזה, אפרים שמיר היה כלוא בתוך רכבו, נאבק על כל נשימה, כשהקור הפך לאויב הגדול ביותר שלו.

שָׁמִיר (צמח בר קוצני) צמח בלתי מזוהה המשמש בלשון המקרא בהקשרי עזובה וחורב

לא סתם קוראים לו אפרים שמיר...עצוב.

שואל השאלה:
הוא גם יוצא להקת כוורת

שואל השאלה:
אבל זה מפחיד