למה כל פעם שאני מתאהבת בבחור אז זה לא הבחור הנכון

בחיים לא היה לי חבר אבל כל פעם שהייתי מתאהבת במישהו אז הוא לא היה מרגיש אותו הדבר והייתי נפגעת, שהגעתי לגיל 18 הכרתי מישהו שעובד עם חברים טובים שלי, הרגשתי שמצאתי סוף סוף מישהו שרואה אותי באמת, הוא לא ידע איך לפנות אלי אז הוא דיבר עם "החברה הכי טובה שלי" הם התחברו ממש ונהיו בסטיז, אחרי איזה שתיים שלוש פעמים שהייתי בבאולינג (שם הוא עובד) הוא פנה אלי וקבענו לצאת ומפה לשם נהינו ביחד והכל היה טוב ויפה וגם התחלתי ממש להרגיש אליו דברים וזה וחשבתי שהוא גם מרגיש אלי אותו הדבר.
אחרי תקופה הוא והחברה התחילו לדבר ממש הרבה, הרבה יותר משהם היו מדברים איתי ברמה שהחברה היתה אומרת לי שהסיבה שהיא לא מספרת לי דברים והיא הולכת ומספרת לו זה כי אני עובדת וישנה כל הזמן למרות שהיא יודעת שאני תמיד עונה לטלפון, זה התחיל להציק לי אבל לא אמרתי כלום כי ככה גדלתי.
אחרי איזה חודשיים שהיינו ביחד הוא טס לחול לחודש ואני הייתי בתקופה לא טובה ולא רציתי להתמודד עם דברים אז נפרדתי ממנו ולא דיברנו והוא חסם אותי באותו היום ומחק את המספר.
אחרי חודשיים חזרנו לדבר על הרעיון של לחזור ואתמול דיברנו על זה ממש והוא החליט שבגלל שאני רוצה שהוא ידבר טיפה פחות עם החברה אז עדיף שנשאר ידידים, והוא אפילו לא ניסה להילחם, לא ביקשתי ממנו להפסיק לדבר איתה רק לדבר טיפה פחות כדי שננסה אנחנו להיות אנחנו.
בקיצור נמאס לי מבנים, נמאס לי שאף אחד לא מוכן להילחם בשבילי, ואני גם יחסית יפה ואינטליגנטית בגלל זה אני לא מבינה למה זה ככה.