אני לא יכולה להיות יותר בבית שלי

שואל השאלה:
אין לי כוח יותר.

שואל השאלה:

להרגיש שאתה מאכזב את ההורים זאת התחושה הכי חרא בעולם לצערי אני מכירה את זה היטב

אוף אני מרגישה חרא בשבילך

שואל השאלה:
לא הוצאת את זה הרגע מai

וואי אני מזה מבינה אותך
כרגע אין לך כל כך מה לעשות תנסי להשקיע יותר כדי לרצה אותו
תנסי גם להסתדר כמה שיותר עם האחים שלך
ואת נשמעת כבר כיתה יא-יב אז לא נשאר לך הרבה לפני הצבא ואז זהוו

כאלו יש לך שנתיים אבל עדיף לעבור אותם בכיף עם חברים

שואל השאלה:
אני לא אלך לפנימייה עכשיו
עם כמה שאני לא סובלת אותם הם לא ישרדו בלעדיי

טינתק/י קצט קשרים לי זה עזר ועם המצב מחמיר יותר כמו מכות ויותר גרוע תיתקשר/י למשטרה

שואל השאלה:
חס וחלילה מכות זה לא דבר כזה

שואל השאלה:
חחח הלוואי אני רק בכיתה י

ניסית לפנןת לרווחה?

שואל השאלה:
על מה לרווחה?

רווחה גם מטפלים בדרכ בדברים האלו
אם אני טועה אז סליחה
בכל מקרה כמו שאמרו תנסו להיות פחות בבית
אולי אצל חברים וזה
אם לא תפני למישהו ותחכי כמה שנים זה לא יעזור
אם הוא מכה אפשר להתקשר למשטרה
לא מגיע לו אתכם

שואל השאלה:
לא נראלי הבנת כל כך את השאלה
אף אחד לא מכה
אני לא בבית אלים חס וחלילה

בסדר זה טוב
אבל אמרתי אם

אני מבינה שאת בסיטואציה לא פשוטה. אומנם אני לא מכירה את הסיפור שלך במלואו ולא את המשפחה שלך אבל אני יכולה לתת לך את העצה שלי מניסיון אישי. הכי חשוב לא לאבד את עצמך. ההתנהגות של ההורים שלך היא שיקוף מוחלט של הבעיות והאישיות שלהם לא שלך- בין אם קיבלת 30 או מאה במתמטיקה את עדיין הבן אדם, החזק ומדהים (אני לא מכירה אך אני רוצה לקוות) שאת. אל תתלי תקוות באף אחד. אני מכירה את האכזבה של משפחה לא מתפקדת ולא אוהבת (לפעמים) לעומת מה שמרגילים אותנו לחשוב ומה שאולי את רואה אצל חברות שלך. מניסיון אישי שלי תנסי תמיד לחשוב איך את מבזבזת הכי פחות אנרגיה ואיך את יכולה לצאת בזול מהסיטואציה.
אני ממליצה לך למצוא אנשים שאת אוהבת גם אם לכם קשר דם. תמצאי אנשים שאת מרגישה נח לידם ושאת באמת אוהבת,זה קשה אבל הם קיימים.
תתרכזי בעצמך, מה המטרות שלך? מה עושה לך טוב? איך את יכולה להתקדם הלאה ולגדול בתוך הסיטואציה בה את נמצאת. גם אם אין לך תשובה לשאלות האלו, אל תאבדי תקווה ותמיד תאמיני שנועדת למשהו טוב, שהחיים שלך לא יגמרו איך שהם התחילו. תזכרי שאת לא חייבת לאף אחד שום דבר (כמעט) חוץ מלך את עצמך. תחליטי החלטות, גם אם יש לך ספקות, תקחי צעד. תנסי אולי ליצור קשר עם משפחה מורחבות ואף פעם אל תתביישי בסיטואציה שאת נקלעת אלייה- אם את רוצה תדברי ליועצת, לחברים למורה (כשלי לא היה למי לדבר כשהייתי בדיכאון דיברתי עם קו חירום אני לא יודעת אם זו הסיטואציה אבל זו דוגמה). אל תורידי את הראש ואל תאבדי תקווה!, מאמינה בך
(אני יודעת שכתבתי לך המון מילים גדולות הקשות ליישום אבל הייתי ממליצה לך לנסות לקשר, אם יש קשר, לחיים שלך. אני ממליצה לך לכתוב את מה שעובר עלייך - לי זה עוזר, בהצלחה).

אוף כל כך כואב לי לשמוע את זה כי אני לפעמים ממש מזדהה
באמת שהלוואי והייתה לי דרך לעזור
אם את צריכה משהו בכל מקרנ תשלחי לי הודעה

תלכי לסה"ר ולער"ן

שואל השאלה:
אבל אני כל כך מחכה להגיע ל18

היי אנונימית,
אפשר לשמוע מהמילים שלך, שאת חווה תחושות של תסכול וחוסר אונים. מתאר לעצמי שזה קשה להרגיש מותקפת בבית. רק יכול לדמיין לעצמי כמה את חשה בודדה, לא מובנת עם אחריות רבה על כתפייך.
נראה שאת מתמודדת עם מצב מורכב, ולא פשוט להישאר עם התחושות האלו לבד. אם תרגישי שנכון עבורך לשתף, אולי תוכלי לקבוע עם הורייך שיחה שבה תוכלי לפרוק את מחשבותייך ורגשותייך וגם לשתף ברצונות שלך. אולי פנייה לאדם קרוב שאת סומכת עליו יוכל לעזור ולתווך ביניכם.
בנוסף, מזמין אותך לצ'אט האישי והאנונימי שלנו בסה"ר עם אחד ממתנדבינו שיהיה כאן כדי להקשיב, להיות איתך, לנסות להבין ולסייע. מספר הווצאפ הוא 055-9571399 ובנוסף, מצרף לך לינק לצ'אט.
שלך,
מתנדב סה"ר

חשבת על פנימייה?

אוף נסיכה אני מכירה את ההרגשה לגמרי
אמנם אני האחות הקטנה אבל יש לי גם בעיות קטנות במשפחה, אני גם מנסה להתחמק מלהיות בבית.
אם את רוצה בואי לפרטי נפרוק לאחת השניה

מצטערת לשמוע באמת
את יכולה אולי לפנות למישהו שיעזור לך אולי למשפחה רחוקה
או ללכת לפנימיה